אלון אלטרס

אלון אלטרס

סופר


1.
"הנקמה של מאריצ'יקה" הוא רומן על אודות חייה של תופרת קטנה מרומניה, הנעתרת לחיזוריו המגושמים של עולה חדש כמוה, רק בגלל בדידותה. לאחר נישואיה מתברר לה כמה בודדים יכולים להיות החיים בשניים, חיים פשוטים, שלעיתים נדרש מאמץ הירואי כדי לחיות אותם. אט אט הולך ומבשיל בנפשה של מאריצ'יקה הרצון לבוא חשבון עם כל מה שעולל לה בעלה, ואז מתגלה לקורא כי נקמתה של מאריצ'יקה אינה זקוקה לאקדח או לסכין חדה, והיא מאירה את דמותה של הגיבורה באור חדש. בלשון מדודה ובאמפתיה רבה מתאר המספר את תחנות חייה של אימו, וחושף בעקיפין יחסי בן - אם מיוחדים במינם....

2.
'השמלה השחורה של אודליה' הוא רומאן יוצא - דופן על אהבתם האפלה והאובססיבית של אודליה ואמיר, מאהבים מזדמנים, ההופכים לבני - זוג בעקבות אסון משפחתי. במסלול סיבובי נואש הם נקלעים לפרידה, להתקשרות מחדש, אפילו לחתונה מפתיעה - שהיא אולי רק שער שחייבים להיכנס בו תחילה כדי להיפרד סוף - סוף פרידה ממשית, להיחלץ מן הקשר התזזיתי, הכורך לב אל לב בחוטים שפשרם חידתי. "האקדח" של הסיפור הזה יורה דווקא ב"מערכה הראשונה" ומשגר מסר לכל דמויותיו; אבל גם אם גיבורי הספר מועידים מראש את אהבתם לכישלון: אין הם מוותרים על המסלול שהם הולכים בו בעצימת עיניים. וכך, כל מצב בספר גדוש גם בניצני היפוכו, כל פעולה המתוכננת לתכלית כלשהי נראית כמעט כמתוכננת גם להפרת התכלית הזאת, וכל תיקון הוא גם קלקול. המחווה הלא - צפויה היא הדבר החוזר שניתן לצפות לו. ה"יחד" של אמיר ואודליה נולד מתשוקה גופנית ומאומללות. הוא צומח כמו נרקיס מן הביצה, כמו ונציה מן המים שבהם היא תשוב ותשקע. בצד נהייה לשגרה נורמלית, ה"יחד" הזה הוא גם כמיהה גדולה ל"פתיחת דלת" לטירוף בחיוך רחב, לקבלתו בלי פחד - אבל את הדלת הזאת אף אחד אינו מסוגל לפתוח לבדו, ומכאן התסכול. לאמיר חשובים הגדרתם של היחסים, כותרתם, המראה שלהם מבחוץ; אבל אפילו בינו - לבינו אין הוא מסוגל להסביר את רגשותיו כלפי אודליה, וההסבר הרעוע זז בלי - הרף. כך הופכת העלילה רבת - התהפוכות לתהייה מוקצנת על סבך המרכיבים הפרדוקסליים, הזרים, הנקברים מתחת לקלישאה המכונה "אהבה". בפיתולים ופיתולים נגדיים סבים גיבורי הספר סביב עצמם, סביב סיפורים שאולי הם שקרים, סביב חשדות ואי - ידיעה. היכולת לבדות זה בשביל זה מצבים, לביימם, להדהים זה את זה, היא כוחם ההדדי של אודליה ואמיר, ודרכם לגעת זה בנפשו של זה. לפעמים כל אחד מהם מוליך שולל גם את עצמו. ואלטרס מעצב במלאכת - מחשבת דמות של מספר לא - מהיימן (אמיר), המטיל את נפשו על החוץ הסובב אותו, אבל גם מסוגל להפגין אירוניה כלפי הכרזותיו וכלפי המשמעות הכפולה של מחוותיו. הצללים של כשלונות קודמים, של העבר, של זכרונות וזכרונות מדומים, שדמויות הספר מבקשות למחות אותם ב"קשר" העכשווי שלהן, מושלכים עליו שוב ושוב. ולכן גם רומא ונציה - המהוות זירת התרחשות מיוחדת ומשמעותית, מנוגדת - כביכול לחדרים המנוכרים בשולי תל - אביב - הן דווקא האתרים שבהם מבשילות הפרידות: במקום רומנטיקה מתקתקה של אוהבים, הזדמנות לפריצה מהעוגמה של עלילת החדרים הקטנים התל - אביביים, הן נעשות רומא וונציה קאמריות, שולי כרך עמוסי עבר אישי, בלי יכולת להתרחק מהכאב ומשולי הנפש. את שורותיו של ברודסקי, הקושרות בין ונציה לפרידה, בוחר אמיר כמוטו עוד לפני ירח - הדבש בוונציה, והסיום הרב - משמעי של הספר (מי "כתב" את הדפים ? איך לקרוא אותם? האם הם עוד מניפולציה של אודליה, איום סמוי נואש, או שמא הם נסיון נועז של אמיר לדמיין את סילוקה הסופי של אודליה מחייו?) גם הוא נסיון נוסף של התרחקות שבעצם מניאה מלהתרחק. זהו הרומאן השני של אלטרס. קודמו, 'הנקמה של מאריצ'יקה', היה רב - מכר וזכה לשבחי כל הביקורות. מ.פ....

3.
כשנשארנו לבד, הרומן החדש של אלון אלטרס, נפתח באירוע מותה של אמו האהובה של הסופר, שגם עמדה במרכז ספרו עטור השבחים, הנקמה של מאריצ'יקה (1999). הספר החדש מהווה המשך של ספר הביכורים ההוא אך הפעם נבדקים היחסים בין האב לבן כשהאם המתה נמצאת ברקע, והיא הנוכחת- הנעדרת החשובה של הרומאן החדש של אלון אלטרס. הרומן מגולל את סיפורם של הבן ואביו, "שנשארו לבד". האבא לקראת הפנסיה, הבן בן עשרים ושש. האב, אדם קשה, תלותי, אגוצנטרי - דמות של מהגר שורד. הבן, משורר צעיר, מחפש לו דמויות אב שונות, המעצבות את עולמו הרוחני ומשפיעות לא מעט על הכרעותיו הקיומיות ועל קורותיו. השניים נראים, מנקודת מבטו של המספֵּר, הבן, רחוקים זה מזה כמו שבוקרשט, עירו של האב, רחוקה מתל אביב, העיר שבה נולד בנו. ואולם, אט-אט מתגלה לקורא שהמרחק בן האב לבנו אינו גדול כל כך. קווי הדמיון המפתיעים בין השניים - למשל, הבחירה של הבן לעזוב את הארץ ולנסות לחיות באיטליה - מאירים מחדש את סיפור האירועים ומוסיפים לו ממד אירוני, מורכבות פסיכולוגית ואמינות רגשית. כשנשארנו לבד הוא יצירה בהירה, מדויקת, מתנזרת מקישוטיות אך פיוטית בדרכה; רומן של סופר בשל, במלוא כוחו, המגיש לנו פרוזה משובחת. יגאל שוורץ כשנשארנו לבד הוא הרומאן הרביעי של אלון אלטרס. אלטרס פרסם גם ארבעה ספרי שירה ועשרות תרגומים מהספרות האיטלקית והאנגלית. אלטרס הוא חתן פרס הממשלה לספרות לשנת 2001. כמו כן זכה בשנת 2003 בפרס שר התרבות האיטלקי על תרגומיו מהספרות האיטלקית לעברית (פרנטה, טאבוקי, גינצבורג, פזוליני, גרמשי, קומנצ'יני ועוד רבים אחרים). ...

4.
5.
עשרים שנה לאחר שאִיתַי זֵר – גיבור הרומאן הקִצבִּי של אלון אלטרס – השתחרר מן השירות הצבאי שלו כפקיד בבסיס חיל האוויר, חוזר אל חייו אבי רזי, מי שהיה שם שָׁליש מנהלה. רזי מבקשו לסייע בחטיפה של בנו בן השלוש-עשרה, שלא ראה שנים רבות, מידי אשתו-לשעבר, איילה, שנטשה אותו וחיה עם גבר אחר. גיבור הספר, שהיום כבר נשוי ואב לתינוקת, אמור לסלק "חוב" ישן שהוא חב לרזי, שכן השליש-לשעבר חילץ אותו, לדבריו, מפרשה מביכה של הטרדה מינית בתקופת השירות הצבאי. מסתבר שלא ניתן להשתיק את אהבות העבר, הכופות עליך להאזין להן. איתי חוזר עכשיו בכפייתיות לפרשה הקשה שבה נטש את נטע, חיילת שאהב, לשרירותן של ידיים גסות, וברח. מנקודה זו הולכים ומסתכסכים חייו באלה של רזי, 'תמונת הראי' שלו, במין אחוות-שותפים גברית. בתמורה לסיועו של איתי אמור רזי למצוא בשבילו את נטע שלא ראה מאז, כדי שיוכל לבקש ממנה מחילה; ומכאן מתגלגלת העלילה וצוברת נפח ותאוצה. איתי פורש את האירועים בלי כחל ושרק בנימה וידויית ובכנות אכזרית, ועם זאת מתענגים הקוראים על האירוניה מאחורי גבו של המספר הלא-לגמרי-מהימן הזה, שכן שוב-ושוב הוא ספק מעגל פינות, ספק מכַחֵד אפילו לעצמו. כשהוא משוחח עם אשתו יעל, וכבר מחליט על עקיפת תירוצים רעועים, הוא עדיין מסתבך בהסתרת דברים שאין לו שום צורך אובייקטיבי להסתיר, ומשרה על עצמו אקלים של בגידה ואשמה. ומצד אחר, כל שקר שלו כולל חוט דק שמחברוֹ לאמת. שלוש הנשים שברומאן, נטע-איילה-יעל, שמעולם לא נפגשו, הופכות בחווייתו של המספר לשלישייה המגלמת את הנשיוּת. כביכול, ברית נשית כרוכה ביניהן בלי דעת, והאחת כמו מענישה על העוול שגבר גרם לאחרת. כך הולך הרומאן של אלטרס ומתגבש מסביב לעמדה גברית בסיסית, החוֹוָה חולשה גברית לצד השתאות מעוצמה נשית מדומיינת: מכוח חידתי שגברים מוקפים בו, לחרדתם. הגברים ברומאן כמו כפויים לייצר לעצמם טלטלה ולעולם אינם מסוגלים לפסוע בקו הקצר בין שתי נקודות, אלא רק בדרך הפתלתלה, הכרוכה בהסתרה מעיקה, אשר תתפתח לחרדה ולאשמה, ולכמיהה כפייתית למחילה. ואילו הנשיוּת המדומיינת, שהגברים מנסים לשווא להבינה, כרוכה בדיבור בלי שום התפתלויות, בכנות מהפנטת ובתביעה להקשבה. עוצמתו של הספר, בכל מצביו הקומיים או האירוניים, נשאבת מתהפוכותיה של הדרך הקשה שבה גבר מחנך את עצמו להקשיב לאשה. ...

6.
7.
8.
9.
אחרי עשרים וחמש שנה בחיל הים, סגן אלוף עמי נדיבי לא רוצה לראות יותר את המים. כמי שפיקד על אחת מהצוללות המתקדמות ביותר בחיל, הוא מקבל הצעות נדיבות ומפתות לשרת בתפקידים ביטחוניים שונים בשלל אתרים אקזוטיים, ומסרב לכולן. הוא רוצה להפנות עורף לגלים ולריח המלח, להעמיק את יחסיו עם בתו בת השש עשרה, אחרי שנישואיו עלו על שרטון בשל העומס של שנות השירות שלו. מתוך נימוס הוא נענה לבקשתו של ידיד ותיק של אביו, גימלאי בכיר של המוסד, להיפגש עמו, רק כדי למצוא את עצמו במים עמוקים יותר מששיער. המשימה שהוא לוקח על עצמו תחייב אותו להתמודד עם הזוועות שחווה אביו בתקופת מלחמת העולם השניה, עם איומים ביטחוניים ואסטרטגיים ועם הסיכונים והסיכויים שבאהבה חדשה ומורכבת. למי מוכר פושע המלחמה ההונגרי כתבי יד נדירים, מפות עתיקות וחיבורים אזוטריים אודות אטלנטיס האבודה, בסכומי עתק? כיצד קשור מכון המחקר "אננארבה", שמטרתו היתה לברוא לאומה הגרמנית זהות תרבותית־מיתית, למחנות קיץ בהם עוסקים סטודנטים בארכיאולוגיה ימית? למי באמת מסייעות הגברות הנכבדות של ארגון "החמלה האחרת", מה פשר "הפרויקטים השחורים" ומי הם נוודי הצוללות? נוודי הצוללות הוא רומן מתח מתוחכם ולא שגרתי, עשוי מלאכת מחשבת של תחקיר מדוקדק ופרוזה מדויקת. אלון אלטרס נושא את קוראיו מאסדות קידוח מול חופי תאילנד אל אגמים אירופים שלווים ומהאי הלגולנד אפוף הסערה בים הצפוני אל רחובותיה של בת שלמה. הוא שוזר יחד היסטוריה וטכנולוגיה, אזוטריה ואקטואליה למקשה אחת מרתקת. נוודי הצוללות הוא הרומן החמישי של אלון אלטרס, סופר, משורר, מתרגם וחתן פרס ראש הממשלה לספרות. תרגומיו ("החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה, ורבים אחרים) זיכו אותו בפרסים באיטליה ובישראל כאחד. ...

10.

מזמן לא התרגזתי בגלל ספר עד כדי כך שהתחשק לי לפנות לסופר ולבקש ממנו הבהרות. אבל אין לי זמן. למען האמת, גם מוטיבציה כבר אין לי. אבל, מי יודע, א... המשך לקרוא
32 אהבו · אהבתי · הגב
אוי, זה קצת לא נעים. יש פה סופר ומתרגם ישראלי, זהו רומן הביכורים שלו, הרומן הוא סיפור אישי על אמו האהובה ואני גם הראשונה שכותבת עליו. ולא נעי... המשך לקרוא
21 אהבו · אהבתי · הגב
כשהתחלתי לקרוא לא ידעתי למה לצפות, אהבתי את התקציר, חשבתי לעצמי משפחה של יוצאי יהדות רומניה, משורר, אוהב הספר, מה יכול להיות ובאמת הקריאה ה... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
ספר קליל וזורם. לאחר שחרורו הצבאי של איתי מבקש ממנו שלישו הצבאי את עזרתו בחטיפת בנו בן ה- 13 שלא ראה מזה שנים. מכאן העלילה מתפתחת וזורמת. ל... המשך לקרוא
היה מעניין, אבל פשוט סיימתי עם הרגשה שהסוף עוד לא היה, כאילו הוא לא נגמר ואפשר היה להמשיך עוד. ... המשך לקרוא
ספר מעולה, סיימתי אותו ביום אחד.... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ