חמש בנות דירגו את ספר השירה הזה של <mark>תרצה אתר</mark>, והן נתנו חמישה כוכבים.
הנה אני עומדת להיות זאת שמורידה את הדירוג.

לא נהניתי לקרוא את זה, מצטערת.
אני יכולה לזהות שהשפה שלה יפה, גבוהה, שאפילו אם אני לא מבינה זה עדיין נשמע טוב.
אבל אחרי שקראתי שליש מהשירים בסבלנות, התחלתי לקרוא ברפרוף שיר אחר שיר, ונראה לי שהבנתי שאם לא מעניין אותי לחקור ולנסות להבין מה עומד מאחורי השירים, אין לי צורך בממש לקרוא כ

<mark>תרצה אתר</mark> היתה סוג של איקון בעולם התרבות הישראלי. היו לה כשרונות
רבים גם במשחק וגם בכתיבתה כמשוררת, פזמונאית, מתרגמת וגם סופרת מחוננת של ספרי ילדים. אבל כל חייה היא עמדה בצלו הכבד של אביה נתן אלתרמן שהיה משורר ענק.
בישראל הקטנה של שנות החמישים השישים והשבעים לא היו הרבה סודות;
"כולם" ידעו על משולש האהבים של נתן אלתרמן אשתו השחקנית רחל מרכוס והציירת צילה בינדר. "כולם" גם ידעו על הבעיות הנפשיו

סיימתי משמרת. שישי חזק, הכי חזק החודש. חודש הספר. יש מבצעים וירידים. זו תקופה רגועה. אפילו טובה. אני צלול. חושב בבהירות. אני מרגיש יותר טוב. קפיצת מדרגה. אני מסתגל. לומד לחיות עם עצמי, מתחיל להשלים עם דברים.

עצרתי לשתות בבר של חברים. גילי מאחורי הבר עושה פוליש לכוסות של יין. במטבח סרול עושה הכנות לערב. שבוע שעבר לקחנו אמ די יחד. צחקנו מהכל, אהבנו, חיבקנו את הצער. הלילה ירד והעיר נרדמה על בניה.

<mark>תרצה אתר</mark>...לנצח הבטחה (שגם קויימה), צעירה, יפהפיה, מתוסבכת עד עמקי נשמתה המיוסרת, אבודה, וכ"כ מוכשרת. רבים מהשירים שנכתבו על ידה הולחנו ומושרים עד היום. אחת מהמשוררות האהובות עלי. ספר מומלץ גם למי שאינו חובב שירה "כבד". וסליחה על שאני כותבת במשפטים מקוטעים שאינם בהכרח מתקשרים זה לזה...קשה לכתוב על מישהי שידעה כ"כ לברוא מציאות שמצד אחד יש בה מצבים קיומיים אנושיים מוכרים ומצד שני, במילותיה היא נראית

אני זוכר את התקופה שבה גיליתי את הספר הנפלא הזה שקיבלתי במתנה בתקופת הילדות שלי, זה היה הספר הראשון שהצלחתי לקרוא בזכות עצמי אחרי שלמדתי לקרוא וקיבלתי אותו במתנה מהוריה של אמי, סבא וסבתא שלי זכרונם לברכה. אני זוכר עד היום את ההתרגשות שאחזה בי כשקיבלתי את הספר הזה, גם אם במשך השנים ספרים אחרים תפסו את מקומם בספריה הפרטית שלי כולם ידעו עוד אז שהחיבור שלי עם ספרים הוא חיבור מיוחד, עובדה שיש לי תחושה

על פניו נראה שהספר בעצם מתאר סיפור נפוץ של ילדים ויחסם לאוכל. ילדים מאוד אוהבים לשמוע את הסיפור הזה, לדעתי מכיוון ש<mark>תרצה אתר</mark> הפכה את האריה לדמות שניתן להזדהות איתה, מעבר לזה שהוא חמוד ואריה, ולילדים יש נטייה להתחבר לאריות...
בעיניי הסיפור מאוד חמוד, אולם קצת מפריע לי העניין שהאריה בסופו לא רצה בכלל לאכול תות יותר - מה שמקצין מעט את מוסר הסיפור. אולם, זה עדיין לא גורע מזה שמאוד כייף לספר אותו בשע

סיפור הילדים האהוב, "האריה שאהב תות" מאת: <mark>תרצה אתר</mark>, איורים: דני קרמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ראה אור ב 2003. כעבור שנה יצאה המהדורה האחת עשרה שלו – וואו! מה הילדים כל כך אוהבים בו? – אני יודעת מה אני אוהבת. אני אוהבת תות. באמת, התות באיוריו של דני קרמן, הוא תות עסיסי, אדמדם בעל גון ורוד עז, טרי, נטול חומרי הדברה ודאגות, כמעט שניתן לחוש בריחו מבעד לדפים. מדוע בחרה <mark>תרצה אתר</mark> לפאר דווקא תות? הרי פרי זה

קלאסיקה מוכרת וישנה של <mark>תרצה אתר</mark>.
בעיני הבוגרות- ראוי להקרא :שתות :-) מוחלטת.
הילדים מתלהבים עד השמיים, ומכאן הדירוג, כי הרי זה מה שקובע.
יש לי הערה נוספת: אמו של האריה נוזפת בו משהו בנוסח: "אל תהיה טיפש".. קצת צרם לי ושכתבתי מחדש תוך כדי קריאה לילדי.
כאמור, הילדים נהנו ביותר ומבקשים לחזור ולשמוע את הסיפור שוב ושוב.
שרית לינקר

ספר נורא יפה
אני קראתי את הספר הזה לאחינים שלי והם מה זה אהבו את הספר
יש גם על הספר הזה הצגה בסוף החודש הזה ואני לוקחת אותם להצגה הזאת
וטוב שב<mark>אתר</mark> הזה יש גם ספרים לילדים