ביקורת ספרותית על האריה שאהב תות מאת תרצה אתר

---

סיפור הילדים האהוב, "האריה שאהב תות" מאת: תרצה אתר, איורים: דני קרמן. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ראה אור ב 2003. כעבור שנה יצאה המהדורה האחת עשרה שלו – וואו! מה הילדים כל כך אוהבים בו? – אני יודעת מה אני אוהבת. אני אוהבת תות. באמת, התות באיוריו של דני קרמן, הוא תות עסיסי, אדמדם בעל גון ורוד עז, טרי, נטול חומרי הדברה ודאגות, כמעט שניתן לחוש בריחו מבעד לדפים. מדוע בחרה תרצה אתר לפאר דווקא תות? הרי פרי זה זוכה להצלחה רבה גם ללא יחסי ציבור אלו, שלא כמו התרד שהיה זקוק לסיוע מצד פופאי המלח.

האריה בסיפורינו לא הסכים לאכול שום דבר מלבד תות. ולא שאמו הציעה לו מזון קפוא ומחומם במיקרו, נהפוך הוא, היא השקיעה וגיוונה ללא הרף, אך הוא נותר בעקשנותו. הקוראים והמאזינים הצעירים מתעלמים מהעובדה שביער ההוא לא היה תות, ומכאן השאלה, היכן נחשף יורש העצר לפרי אקזוטי זה? אין על כך תשובה מפורטת. נדמה כי כמו רבים מאיתנו, גיבור הסיפור לא רוצה את מה שיש, הוא רוצה את מה שאין. העלילה מתפתחת, ואל היער מגיעים ילדים אשר התות מצוי בתיקם. האריה נוהם, הם נחרדים ובורחים והוא מסתער על ה"גרויסע מציאה" רק כדי לגלות שזה "פויה" כדברי המשוררת. והרי גדלנו וגידלנו ילדים על פי התפיסה ש"לא אומרים איכס על אוכל"… האמת, זו נקודה לא פשוטה בעלילה, כי האריה שעד כה הזדהינו עימו, נתפס בעיני הילדים כחיה פראית ובלתי מרוסנת שעלולה לפגוע בהם. אבל הוא לא באמת פראי, הוא סתם רעב, לא אכל מספר ימים… הוא מבקש יפה, אך הם אינם מבינים את שפתו ובורחים מפניו, מותירים לו את השלל, אשר למרבה ההפתעה לא מוצא חן בעיניו כלל. מבחינת השפה, הסיפור לעיתים מחורז ולעיתים לא, המילה תות מופיעה 31 פעמים (ספרתי), בעיקר כדי להתחרז עם עצמה. ועדיין ה"פשטות" הזו, היא סוד הקסם של הסיפור.

האריה למד את הלקח: הצבא צועד על קיבתו, ובעקבות התקרית התחיל לאכול כל מה שאמא מכינה. ואל דאגה – לילדים המבוהלים שלום, בבית מחכות להם אמהות שחזו את אשר קרה ביער, כל אחת מהן ממתינה למאור עיניה עם קערת תות שטוף.

אין לי מה להוסיף, נדב פשוט אוהב את הספר. הוא גם אוהב לאכול. הכל.

לקריאה על סיפורי אריות נוספים: http://www.shirleysegev.co.il/2011/05/the-lion-that-loved-strawberries/

» ביקורות נוספות של שירלי שגב, אבא מגלה-ארצות
» ביקורות נוספות על האריה שאהב תות