שאלה: מה המשותף בין הרצל בעת כתיבת ספרו "אלטנוילנד", לבין שחקן כדורסל? תשובה: כמו ששחקן כדורסל לפעמים קולע ולפעמים לא, גם הרצל לפעמים קלע ולפעמים לא, בדמיונו ובחזונו איך תיראה ארץ ישראל כשתהפוך למדינה.

הספר הנו ספר עלילתי, אך קראתי אותו יותר בתור מסמך מעניין שצולל את תוך נבכי מוחו של דמות היסטורית ציונית מעניינת ביותר, <mark>בנימין זאב הרצל</mark>.

בקצרה על העלילה: הספר מספר על בחור צעיר יהודי אוסטרי משכ

(משולבים "ספויילרים", אלא מה)

ברשותכם אתחיל מאנקדוטה אחת, קטנה ושולית. במהלך החופש הגדול נסענו לבקר את הוריי היקרים שיחיו בצפון, ועל הדרך יצאנו גם עם הילדים אל אחת האטרקציות המפורסמות (והזולות) בצפון כיום - הרכבלית, וכמובן שהילדים נהנו מאוד.
פחות מחודש לאחר מכן, אני קונה את הספר "אלטנוילנד", של חוזה המדינה, <mark>בנימין זאב הרצל</mark>. ומה מאוד נפלאתי כאשר קראתי על חזונו, שבשנת 1923 יפעל בחיפה רכבל חשמלי

אלטנוילנד.

ארץ ישנה חדשה.
כמה מוזר, שלוש מילים עבריות דרושות, על מנת לבטא מילה אחת בגרמנית. אלטנוילנד.
מה זה הספר הזה ?
אין להעריכו כראוי, מבלי לקרוא סיפורים קודמים של אותו סופר, סיפורים כמו – "היודע מחשבות”, “חדר האיפור", “רוזלינדה היפה", “המסע אל החיוך" ועוד. וזאת מפני שלא יתכן שסופר מחונן שכתב סיפורים כאלה, היורדים לנבכי נפש האדם, עמוק, עמוק פנימה, מסתפק פתאום בכתיבה כל כך טכנית, היורדת

הספר התגלגל לידי בספריה. חשבתי לעצמי, מעולם לא קראתי דבר של חוזה המדינה שלנו. אתם לא חושבים שזה קצת מוזר. במיוחד שעברתי את כל מערכת החינוך פה בארץ ואף אחד אף פעם לא חשב לכלול ברשימת הקריאה או ברשימת ספרי הלימוד, משהו ולו קטן ודק מכתביו של אותו איש, שיש לו איזה שהן מניות על זה שאנחנו נמצאים על פיסת האדמה הזאת. גם ארבעת ילדי, שעברו ועדיין עוברים, באותה מערכת חינוך לא למדו דבר מפרי עטו. (תאמינו לי שא

עוד טייק של נצחיה ומלחמתה במכחישי הציונות ברשתות החברתיות, והפעם לקרוא לראשונה בחיי את החזון של תיאודור <mark>הרצל</mark>. זה משהו שמעולם לא עשיתי בעבר, ואפילו הכנסתי את הספר לרשימה בשם "המפורסמים שלא קראתי". ספר שכולם יודעים עליו, ברור להם מה כתוב בו, ושאיכשהו באיזו שהיא דרך הוא גם תרם לבניית המדינה הזאת שאחנו חיים בה עכשיו, כלומר הוא השיג את המטרה שלמענה נכתב, שיכנע את קהל הקוראים ואולי גם אנשים אחרים שלא קר

איך בכלל אפשר להתחיל לסקור אוסף סיפורים קצרים שחיבר מי שבעיני ציונים דתיים רבים נחשב למשיח בן יוסף?
<mark>הרצל</mark> הוא אחד החולמים הדגולים בהיסטוריה, ואנחנו חיים בתוך חלום שהוא במידה רבה אחד ממעצביו הראשיים. האהבה וההערצה שיש לי כלפי האיש הזה קשה להכניס אותה למילים.

אבל ענייננו כאן אינו ההגות הציונית של <mark>הרצל</mark> אלא הגות כללית יותר, שנטועה עמוק באירופה של המאה ה19.
בקריאה בעשרות הסיפורים כאן הדבר הבולט בי

ספר חובה במיוחד בתקופה בה ניטש קרב על זהותה של ישראל, ולו על מנת להבין עד כמה אנו רחוקים/קרובים מהמדינה אותה דמיין <mark>הרצל</mark>.
מעבר לנאיביות, הרומנטיזציה והאוטופיה המאפיינים את הספר לאורכו ולרוחבו, ושעליהן נכתב רבות, מעניינת דווקא הדינמיקה הפוליטית של חברת היהודים החדשה:
אינטריגות, פופוליזם מול מחויבות ומקצועיות, קיצוניות מול ליברליות, סוציאליזם מול קפיטליזם. עושה רושם ש<mark>הרצל</mark> תפס את עצמו ברגע מסוים, כא

מדהים.
שני חבריו של דוקטור פרידריך לבנברג מאסו בחיים. אחד התאבד והשני היגר לברזיל ומת שם מקדחת. ישנה סיבה אחת שהוא עצמו לא התאבד, והיא בחורה בלונדינית יפה שהתאהב בה. אך, העלמה התחתנה עם בחור אחר ולבו נשבר. לאחר מכן החליט לאזור אומץ ולהיענות למודעה שפגש בעיתון בה נכתב כי אדם אחד מציע ניסוי אחרון לאדם שמיואש עד עומק נפשו, על החתום היה נ.ו בודי(אף אחד באנגלית). מפרסם המודעה(הנוצרי והעשיר) והדוקטור,