ביקורת ספרותית על אלטנוילנד - ארץ עתיקה-חדשה - מהדורה מורחבת ומהודרת, כוללת תמונות, תעודות ומכתבים מאת בנימין זאב תיאודור הרצל

---

עוד טייק של נצחיה ומלחמתה במכחישי הציונות ברשתות החברתיות, והפעם לקרוא לראשונה בחיי את החזון של תיאודור הרצל. זה משהו שמעולם לא עשיתי בעבר, ואפילו הכנסתי את הספר לרשימה בשם "המפורסמים שלא קראתי". ספר שכולם יודעים עליו, ברור להם מה כתוב בו, ושאיכשהו באיזו שהיא דרך הוא גם תרם לבניית המדינה הזאת שאחנו חיים בה עכשיו, כלומר הוא השיג את המטרה שלמענה נכתב, שיכנע את קהל הקוראים ואולי גם אנשים אחרים שלא קראו ורק שמעו עליו. אז מה הקטע.

חוץ מזה הוא נכתב מזמן. יצא לאור ב- 1902. זה לא משנה שקראתי גם ספרים מהמאה ה-19, אלטנוילנד היה נראה עולם ישן כזה. אבל השבת התארחנו אצל גיסתי ושם ראיתי את הספרף הוצאה מיוחדת ומהודרת לרגל עשור למדינה או משהו. פורמט אלבומי, מוער ומקושט, שניתן במתנה על ידי סבתא של האיש לאבא שלו (כלומר הבן שלה) במלאת לו עשרים שנה. זה היה הדור שהיה - נתנו את אלטנוילנד כמתנה ליום הולדת עשרים. דור אחר, עולם אחר, אין מה לומר.

אבל הנה אני, קצת אחרי יום הולדת חמישים, מוטב מאוחר מאף פעם, מתיישבת לקרוא ולראות על מה כל המהומה. אז אנחנו כאמור ב- 1902 ואנחנו עם פרידריך לבנברג שהוא צעיר יהודי שגר בווינה ומדוכא ממש בגלל אהבה נכזבת. ברגע האחרון, במקום להתאבד, הוא מגלה מודעה מוזרה בעיתון. בעקבותיה הוא פוגש ידיד אריסטוקרטי והם נוסעים יחד להתבודד באוקיינוס השקט. לא ברור גיאוגרפית איך, אבל בדרך להתבודדות הזאת הם עוברים בפלשתינה, הלא היא ארץ ישראל ורואים אותה בעוניה המרוד כפי שהיתה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. שנות ההתבודדות עוברות על השניים ביעף, והם מחליטים לחזור הביתה, כלומר לאורופה, כלומר לוינה. בדרך הם עושים שוב את הסיבוב הקטנצ'יק ומבקרים את ארץ הקודש, והפעם המצב שונה לחלוטין.

אז זה סיפור המסגרת ומכאן ואילך אנחנו חוזים בארץ ישראל הפתוחה להגירה וקולטת את כל היהודים מרחבי העולם (כלומר מאירופה ואמריקה) והיא דמוקרטיה חילונית, כלכלה מפותחת ועם טכנולוגיה לתפארת. אור לגויים. סליחה אם אני נשמעת צינית. התהפוכות שהארץ עוברת במשך עשרים שנה קצרות הן משהו שלא ניתן להאמין בו. מהצד השני, זו בהגדרה אוטופיה, כלומר הז'אנר אמור להציג מצב טוב ברמה שלא מאוד מעשית, כי הוא מתאר חזון שהוא תמונת עולם. והתמונה הזאת, חשוב לומר, היא מקיפה. היא מסבירה חברה, כלכלה, פיתוחים תעשייתיים, פוליטיקה, תעשיה, מסחר (לא יהיו חנוונים קטנים, יפתחו מיד על ההתחלה קניונים ובתי מסחר גדולים), חקלאות, ועוד. הכלכלה שבה הרצל מאמין היא סוציאליזם-של-מדינת-רווחה נוסח סקנדינביה, עם הרבה תחרות חופשית. החברה היא נאורה, הטרוגנית ופתוחה, למעשה מדינת היהודים שהוא חוזה היא מדינת כל אזרחיה, והערבים שמחים מאוד לבואם של היהודים שמסייעים לפתח את הארץ. האקדמיה משוכללת, וכך גם הטכנולוגיה, הירדן מספר חשמל, מפעלי ים המלח ותעלת הימים מספקים מינרלים והארץ פורחת. כדי לקדם את העלילה הוא שוזר כמה מחלוקות פוליטיות קטנות וגם סיפור אהבה, אבל בראש ובראשונה זה ספר שמגוייס לתיאורים של תמונה אחת גדולה - מדינת יהודים בארץ פורחת.

הרצל בונה חברה בצלמו ובדמותו - עם זיקה קטנה למסורת, אבל ברובה חילונית, משכילה, אירופאית מאוד, עם מגוון מוסדות תרבות - תיאטרון, אופרה וכו'. למעשה הוא מביא את וינה למזרח התיכון. והוא כנראה מכיר את האיזור ואת התוואי הגיאוגרפי. הסיור עובר בחיפה, טבריה, כמה מושבים, ירושלים עם בית מקדש פתוח לכל עמי העולם וים המלח. אין בסיפור שלו תל אביב או גוש דן. זה גם לא מאוד מפתיע כי בתקופה של הרצל יפו היתה עיר עניה, על תל אביב רק התחיל לחלום (וקראו לה לבסוף על שם התרגום הראשון של הספר הזה - אלטנוילנד תורגם ל"תל אביב"), וכל איזור גוש דן והשרון היה איזוכר מוכה מלריה וכמעט לא ראוי למגורים.

המהדורה שאותה קראתי היא כאמור בפורמט אלבומי, יש בה כל מיני הערות על הטקסט, זיהוי בני דמותן של הדמויות והגיבורים, תמונות שונות מהארץ-של-שנות-החמישים, וצילומים של מסמכים שונים. זה כנראה וסיף, אם כי כעת נקרא בפחות חגיגיות מאשר בעשור הראשון למדינה.
ומה שיפה, שהספר השיג את מטרתו, עובדה. אנשים הצליחו לראות תמונה חיה של אותה "ארץ ישנה חדשה" שקמה ומתעוררת ופותחת שערים, ובאמת עשו את זה, וזה מה שיפה פה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על אלטנוילנד - ארץ עתיקה-חדשה - מהדורה מורחבת ומהודרת, כוללת תמונות, תעודות ומכתבים