ביקורת ספרותית על אלטנוילנד מאת בנימין זאב תיאודור הרצל
ספר מעולה

---

ספר חובה במיוחד בתקופה בה ניטש קרב על זהותה של ישראל, ולו על מנת להבין עד כמה אנו רחוקים/קרובים מהמדינה אותה דמיין הרצל.
מעבר לנאיביות, הרומנטיזציה והאוטופיה המאפיינים את הספר לאורכו ולרוחבו, ושעליהן נכתב רבות, מעניינת דווקא הדינמיקה הפוליטית של חברת היהודים החדשה:
אינטריגות, פופוליזם מול מחויבות ומקצועיות, קיצוניות מול ליברליות, סוציאליזם מול קפיטליזם. עושה רושם שהרצל תפס את עצמו ברגע מסוים, כאילו אמר לעצמו: "באנה!, זה too good too be true אני חייב להכניס כאן קצת ממלחמות היהודים כדי לתת נופך מציאותי לכל הסיפור..." תפס את עצמו, וכך עשה.
הדהימה אותי הנאיביות שלו בנוגע לערביי הארץ המתבטאת בהערצתם את החברה החדשה, בה הם רואים מודל לחיקוי, והדהים אותי לא פחות ה"שבי התרבותי" שבו היה לכוד הרצל עד צואר: הדיסוננס בין תיאור ההתרחשויות של החברה החדשה המתאים לסלונים של החברה הגבוהה בארמונות וינה והקונטקסט הארצישראלי (טבריה, חיפה, ירושלים ו"כפר חדש") מעולם לא היה צורם יותר. ספר מרתק בהיבט התרבותי השופך אור רב על מה עבר במוחם של הוגי הרעיון הציוני.

» ביקורות נוספות של אלדד
» ביקורות נוספות על אלטנוילנד