ביקורת ספרותית על אלטנוילנד מאת בנימין זאב תיאודור הרצל
ספר בסדר

---

שאלה: מה המשותף בין הרצל בעת כתיבת ספרו "אלטנוילנד", לבין שחקן כדורסל? תשובה: כמו ששחקן כדורסל לפעמים קולע ולפעמים לא, גם הרצל לפעמים קלע ולפעמים לא, בדמיונו ובחזונו איך תיראה ארץ ישראל כשתהפוך למדינה.

הספר הנו ספר עלילתי, אך קראתי אותו יותר בתור מסמך מעניין שצולל את תוך נבכי מוחו של דמות היסטורית ציונית מעניינת ביותר, בנימין זאב הרצל.

בקצרה על העלילה: הספר מספר על בחור צעיר יהודי אוסטרי משכיל ממעמד הביניים בשם פרידריך, אשר בעקבות אהבה שלא התממשה מאבד את האמון באנושות ואת הטעם לחיים. הוא מצטרף עם בחור נוצרי אוסטרי בשם קינגסקורט בספינה במסע לאוקיינוס השקט, אשר על הרעיון הזה שמע ממודעה בעיתון. במהלך ההפלגה, הם עוצרים בפלשתינה ורואים פלשתינה מוזנחת, מלוכלכת, ענייה. כעבור 20 שנה של התבודדות באי בודד באוקיינוס השקט, ללא חשיפה לתקשורת וללא קשר עם בני אדם אחרים, הם חוזרים לפלשתינה ומגלים כמה השתנתה בחלוף 20 השנים.
רחובות נקיים ואנשים תרבותיים, תחבורה וכבישים משוכללים, חדשניים ויעילים, חברה הדוגלת בשיתופיות, שלום וכבוד הדדי בין אנשים מקבוצות שונות ועוד.
כמו שאמרתי, בחלק מהדברים הרצל קלע ובחלק לא. המדינה שלנו אכן מפותחת בנושאים מסויימים, אך בחלקם היא טעונת שיפור. הכבוד ההדדי בין בני האדם ממגזרים שונים, למשל, פחות אוטופי ממה שמוצג בספר, בלשון המעטה. גם התחבורה המפוקקת ולוחות הזמנים הלא כל כך יעילים של האוטובוסים ביחס לאירופה, טעוני שיפור. מצד שני, אנחנו סטארט אפ ניישן, והיהודים החלוצים בהחלט הקימו משהו גדול ומכובד מאפס. הרצל היה אופטימיסט, ודמיין תמיד את הטוב ביותר.

לסיכום, הספר היה נעים וחביב לקריאה (אם כי לעיתים סבל מאריכות יתר ומריחה, בעיקר לקראת הסוף, אשר בו כבר הבנתי את הפואנטה של הספר ושל החזון והתחלתי לחוש תחושה של חזרתיות, ואילו העלילה שלא ממש קיימת מכיוון שהיא לא העיקר, לא הייתה כאן כדי לחפות על כל זה ולכן הורדתי לו כוכב). כמו שאמרתי, הוא עלילתי, אבל העלילה כאן היא לא העיקר אלא התיאורים והחזון, העלילה - שני אנשים שמסיירים בארץ ישראל ופוגשים בה אנשים המספרים להם אודותיה - היא רק רקע שבאמצעותו הרצל מנצל להציג בספר את משנתו. הרצל בקיא במקומות הגיאוגרפיים של ארץ ישראל ומתאר אותם באהבה רבה. אם השוויתי קודם לכן את הרצל לשחקן כדורסל, עכשיו אשווה אותו גם למאמן כדורסל: הוא ראה את הפוטנציאל של השטח המוזנח הזה שנקרא פלשתינה, כמו שמאמן כדורסל רואה את הפוטנציאל של הקבוצה שאותה הוא מאמן ואת השחקנים המרכיבים אותה, וייעד את השטח הזה ואת עתידו לגדולות - בואו נגיד ככה, שבחלק מהפרמטרים מדינת ישראל של היום ראויה לעלות לשלב הפלייאוף, אבל בחלק מהפרמטרים היא עוד לא שם והדרך עוד ארוכה ואולי גם זה יגיע מתישהו כי תמיד יש לאן לשאוף...

אין ספק, אם הייתי צריך לבחור בן אדם אחד מהעבר שהייתי רוצה שיגיע באמצעות מכונת זמן אלינו להווה, זה הרצל. שיראה את המדינה שלנו כפי שהיא כיום. מעניין איך היה מגיב? זו שאלה שלצערי לא נדע את התשובה עליה לעולם.

אם תרצו אין זו אגדה? ובכן, מה שמתואר בספר נכתב בתור אגדה, אבל עכשיו אפשר לומר שבצורה כזו או אחרת האגדה קמה לה לתחייה.

*** מקדיש את הביקורת לסקאוט, שהביאה לי את הספר. תודה! אני חוזה שגם את מתישהו תתחילי אותו, השאלה היא רק מתי - ולא משנה מה תהיה התשובה שאתן, אני כנראה לא אקלע אלא רק אחטיא...

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על אלטנוילנד