#
בשלושת הימים האחרונים בליתי עם שני גברים מזדקנים שאחד מהם חביב במיוחד על הסופרת וגם עלי. עם נשותיהם הצעירות מהם בעשרים וחמש שנים בערך, עם רווקה זקנה וחכמה, עם מתבגרת זועפת וחמוצה שבעקבות אירועים שונים שמתארת <mark>טרולופ</mark> מגדלת אישיות ומראה את ניצני האישה המקסימה שתהפוך להיות. פגשתי סוגים אחדים של כאבי לב וגוף, ובחנתי מערכות יחסים בין גברים לנשים מזוויות שונות ודומות. העובדה שנהניתי מהספר ואף חשבתי על

יום אחד מגיע השופט המכובד לביתו המטופח מוקף הגן היפהפה, ומודיע לאשתו שהוא מעוניין להתגרש, ולשאת לאשה את אהובתו. הוא בן 62 ואהובתו מזה שבע שנים היא בת 31. כך - פחות או יותר - נפתח הסיפור שעוסק בנושא ידוע ומוכר, בדרך שונה מהמקובל בסיפורים כאלה. אשת השופט - הנשואה לו 40 שנה - אינה זוכה דווקא לאהדתה של הסופרת. זה לא שהיא מפלצת, אשת השופט. היא אשה רגילה שלא רצתה חיים בנוסף על טיפול מצויין בבית, בגינה

בסיפור שלפנינו מחליט גאי סטוקדייל, שופט מכובד בן 62, להתחתן עם פילגשו מזה שבע שנים, מריון פאלמר, בת 33, עורכת-דין יפה, אלגנטית ונעימת הליכות.
והקוראים נחשפים להשלכות של ההחלטה הדרמטית הזו על כל יתר בני המשפחה, בראש ובראשונה על אישתו מזה 4 עשורים, אך גם על בניו, כלתו, ואפילו נכדיו.
אנו עדים לאופן שבו משפיעה החלטה כזו על מרקם היחסים במשפחה.
וכיצד ההחלטה והדרמה המשפחתית, שמתפתחת סביבה, מעלה באופ

לעיתים גם מספר לא עמוק במיוחד עם סיפור אהבה אנושי פשוט ובנאלי אפשר להתמוגג כי בסופו של יום כולנו אנשים פשוטים .עם אותם חשקים, רצונות, כעסים והתלבטויות של החיים.
ואם מסתכלים ככה במבט ישיר ולא שופט או תליין על רצף ההשתלשלויות של חיינו אפשר להגיע באופן מדויק אל כל מני נקודות שאפשרו לנו להיות את מי שאנחנו היום. איך לעיתים יש מעט כסף בכיס אך התרוממות הנפש של הרוח כה גדולה שמרגישים צורך לעוף. ואיך לעי

הסקירה הזאת היא סוג של "דחיית הקץ", הזדמנות למלא חלל ריק כלשהו, עד שאצליח לגבש את דעתי על "טירת הזכוכית", ולהצליח לכתוב עליו סקירה קוהרנטית. אבל גם זה ספר על משפחתיות וקשרי משפחה, ועל המשקעים שנשארים ואלה שעוברים הלאה.

הספר הזה הוא על קארו. אמריקאית שהגיעה לאנגליה כדי להתאושש ממחלה שגררה אחריה פגיעה קשה ועקרות, מתחתנת עם בעל משק, נותרת בכפר שנים רבות, ולא מצליחה להסתגל עליו. בעצם לא. הספר אינו