#
בשלושת הימים האחרונים בליתי עם שני גברים מזדקנים שאחד מהם חביב במיוחד על הסופרת וגם עלי. עם נשותיהם הצעירות מהם בעשרים וחמש שנים בערך, עם רווקה זקנה וחכמה, עם מתבגרת זועפת וחמוצה שבעקבות אירועים שונים שמתארת טרולופ מגדלת אישיות ומראה את ניצני האישה המקסימה שתהפוך להיות. פגשתי סוגים אחדים של כאבי לב וגוף, ובחנתי מערכות יחסים בין גברים לנשים מזוויות שונות ודומות. העובדה שנהניתי מהספר ואף חשבתי עליו לא מעט מצביעה על הכתיבה המצויינות של טרולופ ויכולתה להציג בפני הקורא בבהירות צדדים שונים של נושא המעניין אותנו תמיד.
לפני מספר שנים קראתי ספר אחר של טרולופ "להתחתן עם הפילגש" והתפעלתי מיכולתה לטפל בנושא בנלי בדרך לא טריוויאלית. גם בספר הזה היא עושה את זה, באמצעות כתיבה בהירה, פיתוח דמויות מעוולה, בחינה של מצבים שונים ותגובות הגיבורים עליהם. טרולופ מתמחה, כך נראה, בגישה לא שיגרתית למצבים שיגרתיים. הרומן שלה הוא אמין ומהורהר בלי להשתמש ביותר מדי הגיגים או תיאורים פיוטיים, עם דמויות רב מימדיות שאפשר להזדהות איתן ולהבין את מניעיהן.
מצאתי אותו על ספסל הפלא המניב לי מדי פעם אוצרות בצורת ספרים. אתם לא יכולים לראות אבל על הכריכה יש חלק מציור של מיכלאנג'לו "The Doni Tondo" שגם הוא, כך נראה, ניסה להתבונן באנשים בגילאים שונים ויחסיהם.
למה מצאה ההוצאה לנכון להוסיף "נשים" על הכריכה הקדמית? זה לא "ספר נשים" לפי ההגדרה המקובלת. הוא אינו רומנטי ואינו אירוטי, אין בו סיפורי חיזור ואהבה המקובלים כחביבים על נשים. אז למה הכותרת הנוספת? אני חושדת שמה שהכריע את הכף הוא תיאור הגברים, שבזכות כתיבה טובה של הסופרת הם בדיוק סוג הגברים שנשים היו יוצרות לו הן היו בוראות את העולם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
