ביקורת ספרותית על להתחתן עם הפילגש מאת ג'ואנה טרולופ
ספר מעולה

---

יום אחד מגיע השופט המכובד לביתו המטופח מוקף הגן היפהפה, ומודיע לאשתו שהוא מעוניין להתגרש, ולשאת לאשה את אהובתו. הוא בן 62 ואהובתו מזה שבע שנים היא בת 31. כך - פחות או יותר - נפתח הסיפור שעוסק בנושא ידוע ומוכר, בדרך שונה מהמקובל בסיפורים כאלה. אשת השופט - הנשואה לו 40 שנה - אינה זוכה דווקא לאהדתה של הסופרת. זה לא שהיא מפלצת, אשת השופט. היא אשה רגילה שלא רצתה חיים בנוסף על טיפול מצויין בבית, בגינה ובבני משפחתה, וחששה כל חייה שבעלה ימצא לו אהובה אחרת, וכשזה קורה היא מגיבה בהלם. ובזעם. ובהתעלמות מהמציאות. והשופט - הוא אינו אשמאי רודף קטינות. בפגישה מקרית אחת ברכבת הוא נפגש באהבת חייו, שגילה כגיל ילדיו, וזמן מה מנסה לאחוז במקל משני קצותיו, לא לפגוע באשתו ובמשפחתו, ולהחזיק באהובתו. אהובת השופט אינה צעירה הורסת משפחות, לא סמל מין או פלרטטנית ללא תקנה: היא אשת קריירה העובדת קשה מאד על השגיה, ונמצאת בדילמה בלתי אפשרית שבין חיים עם אהובה בסתר ובשקר, לבין היטמעות והפיכה ל"אשת השופט", ואובדן עצמאותה וייחודה.

שני צעירים נפגשים בקולג'. הם מאוהבים, צופים לחיים עם ערכים משותפים ורצונות משותפים. לאט לאט אותה לכידות, אותה ראייה משותפת של עתיד נפרמת לה מעט מעט והדבק המחזיק את ה"ביחד" הוא אינטרסים משותפים - ילדים, רכוש. גם הדבק הזה מתפורר לו לפעמים. מחנכים אותנו על ערך הזוגיות האחת עד-שהמוות-יפריד-בינינו, ולמרות ההוכחות הרבות לעובדה שזוגיות היא שותפות די שבירה בחברתינו, ואהבה לא תמיד מספיקה כדי להצמיד את מה שנוטה להיפרם, אנחנו עדיין מצפים שזו תהיה תמונת עולמנו.

טרולופ מתארת מספר זוגות מגילים ומינים שונים, ומנסה לבחון את הקשרים שבינהם את נקודות החוזק והתורפה שלהם. את בחירותיהם, את מרכז הכובד המשתנה של חייהם. את כל זה היא עושה בכתיבה מצויינת ומאופקת, בלי לוותר על איפיון כל דמות ודמות, ובלי לוותר על סיפור אמין ביותר. הספר הזה גרם לי לחשוב עליו הרבה, למרות - ואולי בגלל - שאין בו שום דבר יוצא דופן, שום תאור חריג. הוא כולו אמת אמיתית מאד, ובזכות זה וגם בזכות האיפוק המופתי, האנטיתזה של הבנליות, הוא זכה ביושר בחמישה כוכבים.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על להתחתן עם הפילגש