הסקירה הזאת היא סוג של "דחיית הקץ", הזדמנות למלא חלל ריק כלשהו, עד שאצליח לגבש את דעתי על "טירת הזכוכית", ולהצליח לכתוב עליו סקירה קוהרנטית. אבל גם זה ספר על משפחתיות וקשרי משפחה, ועל המשקעים שנשארים ואלה שעוברים הלאה.
הספר הזה הוא על קארו. אמריקאית שהגיעה לאנגליה כדי להתאושש ממחלה שגררה אחריה פגיעה קשה ועקרות, מתחתנת עם בעל משק, נותרת בכפר שנים רבות, ולא מצליחה להסתגל עליו. בעצם לא. הספר אינו על קארו, כי קארו מתה בתחילת הספר, והפרק הראשון פותח בתיאור ההלוויה שלה. אז לא קארו. הספר הזה הוא על רובין, שהקים לו משק ובית ומשפחה קטנה, ומוצא את עצמו אלמן, עם משק חקלאי שגורר חובות, ועם בת בגירה שמעולם לא הצליח ליצור איתה קשר טוב. וגם זה לא באמת כי רובין אדם עצמאי ושתקן, והוא מורגל היטב בסגירת רגשותיו לכל, ובעשיית מה שצריך כי זה מה שצריך לעשות. הספר הזה הוא על ג'ודי, שאימה המאמצת מתה פתאום, והיא מוצאת את עצמה נדרשת לקשרי משפחה עם אב שמעולם לא הרגיש קשר אליה. היא מתחברת לזואי, בחורה מוזרה ונערית החולקת איתה דירה בעיר. הסיפור הזה הוא על זואי, החברה של ג'ודי שמגיעה לביקור ומתחברת למקום, ונשארת במשק של רובין, ובמשק של אחיו ג'ו ושל הוריו, גם אם לא הוזמנה. ואולי זהו סיפורם של ג'ו, האח, או של לינדסי, אשתו, או של ההורים של ג'ו ורובין המתמודדים יחד ולחוד עם אובדן, עם קשיים כלכליים ועם התפרקות המשק וכל החיים כפי שהכירו ואהבו.
ושמא זה בכלל לא העניין. אולי משפחת מרדית ונספחיה אינם הנושא העיקרי בספר. אולי כמו מסלול ההליכה שחידת הגשרים של קניגסברג, האנשים הם לא מה שחשוב, אלא רק מארג הקשרים המחבר אותם והמנתק ביניהם חליפות. אולי משפחת מרדית היא רק המצע, וכל מה שקורה לה הוא רק רקע לתיאור אינטראקציות בין אישיות, ולציור תקופה.
ספר מהורהר, שווה בגלל דמותה החידתית של זואי. מתאים לאנשים שהקשרים במשפחתם לא פשוטים (יש כאלה שאצלם הכל פשוט) ושמכירים מקרוב אנשים שלא מדברים. למי שעלילה חשובה לו, אני יכולה לומר מראש שהיא קלושה עד לא קיימת. כן, יש אנשים שעושים דברים, ויש שינוי שהם עוברים, אבל כפי שראיתם, בלתי אפשרי לומר במשפט אחד בהיר על מה הספר בעצם. בסדר, זה הכל.
















