“הר הנגב, בקעת אבו טרייפה, אדי החום שעולים מהדרך הגרוסה באבנים לבנות עוטפות את הרכב שלי. אני נוסע באיטיות, מרגיש את הגלגלים מטפסים על מדרגות סלע שבורות, החלונות פתוחים והחום העומד שואב כל טיפת אויר מחלל הרכב והולם בי ללא רחם, כמו פטיש, גורם לזיעה שלי לנזול מטה ולהרטיב את גבי ובית חזי מתחת לחולצה.
אני אוהב לנסוע לבדי במדבר, להביט על משתני הנוף, לנסות לזהות משעולים של בעלי חיים או עקבות, מחפש בין ענ”
