נשימה עמוקה ו...... וואו....! אבל אחד כזה גדול.צור שיזף מגיש לנו פה סיפור ומראה לנו שהשמיים הם הגבול. והשמיים לא רק כסימבול. כי בסיפור הזה השמיים מאוד נוכחים כל הזמן.
לפני הרבה שנים קראתי את הספר בית ספר לקסם אישי, והוא נשאר בי כמו רמץ הנותר ממדורה. הוא המשיך להבהב בתוכי לאורך כל השנים, והנה בא צור שיזף והספר שלו היה כמו בנזין שנשפך על הרמץ כדי לעורר אותו ולהבעיר מחדש את המדורה. הספרים האלו כל כך מתכתבים אחד עם השני.
אסף ורדי הוא טייס חיל האויר, ובאחת מגיחות הטיסה נופל מטוסו על אדמת לבנון, ואסף נשבה. הסיפור מסופר בשני קולות. קולו של אסף המספר את הסיפור בעיקר בזמן הווה, וקולה של רות, אשתו הצעירה וההרה של אסף המספרת את הסיפור בזמן הווה וגם עבר, ודרכה אנו למדים על עברם המשותף.
נראה שצור שיזף, מעבר לסיפור המרתק לכשעצמו, ניסה ליצור פה עוד מסלול משנה אשר אותי לקח עם מחשבות על החיים,על ערכך כאדם,עליך כפרט אל מול מערכת גדולה,ואיזה מחיר יש לך- אם בכלל, על אחריות של מדינה כלפי חייליה. על כמה זה מפחיד שגורלו של אדם נגזר בידי החלטות שגויות של פוליטיקאים, לגזור את גורלך לכאן או לשם.
בכתיבה ניכרת אהבת הסופר לארץ ולטבע. הידע הנרחב של שיזף בבוטניקה וידיעת הארץ מובאים בספר במיטבם. הרבה אזכורי מקומות: הגליל, הכנרת, הירמוך, גינוסר, הגלבוע והר מירון, כמו תיאורי נוף המתארים את סביבתו של אסף בלבנון. תיאורי הרים, הרבה ירוק וצמחייה, צמחים וגידולים מקומיים, תיאורי נוף של ארץ יפהפיה ומוריקה אשר כל כך הרבה רבים עליה , מסתכסכים על אדמתה, מפרים את השקט והפסטורליות הטבעית שלה ברצותם לקנות חזקה עליה.
סופו של הספר הוא סופי ומוחלט, ולדעתי היה ראוי ליותר עיבוי. כזה סיפור דרמטי שלקראת סופו נקרא כספר מתח, הסתיים בצורה כל כך "שקטה" יחסית. אבל אז עברו כמה ימים מאז סיימתי לקרוא את הספר, והתחלתי לחשוב שאולי הסוף הזה היה מכוון. שכל שלל הרגשות שהסיום הזה מעורר בקורא - ימשיך להתחולל בו, לחוג בתוכו, להעלות שאלות שאין עליהן תשובה חד משמעית.
זה בהחלט מסוג הספרים שגורמים לך לחשוב, ספר שנשאר.
ומילה על הכריכה:בחירה מצוינת של כריכה. מקצועו של אסף, הטיסה,השמיים, גרמי השמיים, כל אלו שמוזכרים בספר קיבלו ביטוי מצויין בכריכה. הרבה מעוף יש בספר הזה,והכריכה מיטיבה להעביר את התחושות שהקריאה בספר גורמת.
תענוג הספר הזה.
