ביקורת ספרותית על האיש שקנה ימי הולדת מאת אדולפו גרסיה אורטגה
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 ביוני, 2022
ע"י סוריקטה


בסוף השאלה היא למה לכתוב. גם למה לקרוא, אבל קודם למה לכתוב. ויש לזה הרבה תשובות בדרך כלל. 
סמפרון כתב את "הכתיבה או החיים" הרבה אחרי שהיה בבוכנוולד אולי בניסיון להבין מה הם החיים, למה שווה לחיות אותם ואיך אפשר לעשות את זה אחרי המוות, כי בוכנוולד  הוא המוות. פרימו לוי כתב כדי שנדע אבל אולי גם מפני שלא היתה לו ברירה. ג'ונתן ליטל כתב אולי בניסיון להבין וגם כדי כי להגיד לכולנו שגם אנחנו כאלה, יכולים או עלולים לרצוח רק כי זה מה שכולם עושים, לתווך לנו את הבנאליות של הרוע. יש לא מעט ספרי שואה שאני יכולה להבין למה כתבו אותם וגם לרצות לקרוא.
 
אורטגה יודע לכתוב, בטח כשהנושא שהוא בוחר, עלילה בדיונית סביב ילד קטן (בן 3, נכה, לא מדבר) שמוזכר בספר "הפוגה" של פרימו לוי, הוא כזה ש"מוכר" גם בלי כישרון יוצא דופן, ויש לו כשרון לאורטגה, הוא יודע לכתוב. אבל בשנות האלפיים, יותר מ-50 שנה אחרי אושוויץ, כשמישהו כותב סיפור בדיוני על השואה אני מצפה למשהו אחר, לאיזה ניסיון לברר או להבין או להגיד משהו על מציאות עכשווית או מציאות אחרת. בלי זה, ה"שימוש" בשואה, באחד המאורעות המשמעותיים ביותר בהיסטוריה, בטח עבורנו, הוא כאילו מסחרי, כזה שבסופו של דבר כאילו מקהה את הזיכרון של מה שבאמת קרה. 

וזה אפילו קצת עצבן אותי. כי מעבר לזה שהוא לא אומר פה שום דבר חדש ומספר סיפור שכבר סופר, ועוד באופן אותנטי, מפי אלה שהיו שם, הערבוב שאורטגה עושה בין בדיון למציאות הוא סוג של חרב פיפיות אם המטרה שלך בסופו של דבר היא לשמר את הזיכרון. מי שלא מכיר את השואה, נגיד הספרדים, כי אורטגה הוא ספרדי וזו השפה שהוא כתב בה, ולא ינק שואה בבית הספר ובגן וברחוב ובצבא וביום הזיכרון ובעיתון, אולי פחות ידע להבחין בין מה שבדיוני למה שקרה באמת, ואולי הדברים שנראים פה לא מתקבלים על הדעת, כי הוא עוסק במציאות לא מתקבלת על הדעת, אולי דווקא הם בדיוניים? האם רק דמותו של בנימין רוט נניח היא דמיונית? אולי גם דוקטור מנגלה כזה? יש דמויות בספר, לא כאלה שמוזכרות בספרי ההיסטוריה, שגם אני שאלתי לגביהן אם הן באו מן התחקיר או שאורטגה המציא אותן, ואני מניחה שיש כאלה שמכירים את ההיסטוריה טיפה פחות ממני.

יכול להיות שבספרד, למרות כל מה שאמרתי, בכל זאת יש לזה ערך, כי פחות כותבים על השואה בספרדית, אבל לא כל כך הבנתי מה הטעם לתרגם את הספר הזה לעברית. 
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction. תודה רבה, זה שאין לנקוב בשמו. תודה רבה, סקאוט.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כתבת יפה. אולי הוא הסתמך על מה שלמד, מכיוון שהשואה לא רק שייכת לנו ובכל העולם יודעים על השואה. נראה לי כדי לשפוט צריך לקרוא.

בכל אופן, את כותבת יפה, ואין ספק שזו סיבה טובה לכתוב...
סקאוט (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
הסתקרנתי למרות הביקורת הצוננת.
תודה על הסקירה היפה, סוריקטה, הסברת את עמדתך יפה.
מסכימה עם פאלפ.
אני אישית נוהגת לקרוא ספרות היסטורית ושואה שהיא לרוב ספרות לא בדיונית אבל אם כבר לקרוא ספרות עלילתית כזאת אז צריך שתהיה עשויה טוב, תחקיר מעמיק ובעיקר הרגשה שכשאתה קורא את הספר אתה מרגיש כאילו הכותב באמת היה שם. לא הרבה ספרים עלילתיים מבוססי אירועים אמיתייים לי אישית גרמו לחוש כך, זוליכה פוקחת עיניים וחול כבד של ריבקוב היו בין הבודדים שבהם.

מורי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
זה הסיפור האחד השווה להכיר, שנבנה על ילד אמיתי, עליו כתב פרימו לוי באחד מספריו. תסכימו שלפחות את לוי כדאי לקרוא? חוצמזה, ספר מופת.
Pulp_Fiction (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
חומר למחשבה, באמת. לא מכיר את הספר המסוים הזה, מן הסתם לא קראתי אותו. אבל באופן כללי אני ממש מעריך ספרים עלילתיים העוסקים במאורעות היסטוריים,כולל בשואה. כמובן שהם צריכים להיות איכותיים מבחינת תחקיר וכתובים טוב. הם פותחים צוהר אל אותם אירועים ומעוררים סקרנות לפנות למקורות נוספים בתום קריאתם, כולל לספרי עיון. אני מדבר גם מנסיון אישי ואני עוד מחבב ספרי עיון. לרבים אין חשק ודרייב לפנות ישר לספרים , העוסקים בנושא לא מוכר שהקריאה בהם גם יכולה להיות יבשה. ספרים "מומצאים" מספקים את הרקע הנדרש.
לדעתי אנחנו כישראלים, הרוויים מידע מכל הסוגים על השואה, משחר ילדותנו ממהרים לשפוט יצירה שכנראה נכתבה עבור קהל שונה לגמרי. יש לי הרגשה שאורטגה ניסה לצייר לקורא דובר הספרדית, שעבורו שואה זה בעיקר סטטיסטיקה מזעזעת, משהו אחר, ילד שהוא יוכל להזדהות איתו ועל הדרך להבין מקרוב הרבה יותר את השואה. סוריקטה אפילו כתבה את זה. אני לא רואה סיבה מדוע לא לתרגם את זה לעברית, יש דברים הרבה יותר גרועים שמוצאים את דרכם אל שפת הקודש.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
מורי, בלעת תקליט? :-)
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני לא מעריץ גדול של "האי ברחוב הציפורים".
אני לא בטוח מהי הדרך הנכונה להעביר לילדים את נושא השואה, אבל אנחנו מספיק מבוגרים כדי לקרוא סיפורים אמיתיים.
אני לא מנסה להכתיב לאף אחד מה לקרוא. יש גם מי שמעדיף לקרוא סיפורים רומנטיים על רקע השואה. שיקרא.
מורי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ולכל המלהגים: ספר מופת.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
גם האי ברחוב הציפורים הוא סיפור בדיוני כי בגטו לא היה רחוב ציפורים 78, ולילד לא קראו אלכס.
ללא כל בסיס עובדתי. בול.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אבל בנט לא סיפר סיפורים דמיוניים על איך אמא שלה שמחה שהיא נולדה וחגגה לה יום הולדת בחודש הראשון לחייה וכו
הספר הזה הוא בוודאי בדיוני, גם אם היה ילד כזה, היות שהסופר מילא תוכן ללא כל בסיס עובדתי. אני מבין שלאנשים מסויימים יש קושי עם הבדל בין מציאות לבדיה.
כך גם הסיפור של ההתאהבות המזויפת של הבחור בכתבה, שאמו נגלתה לו בחלום ואמרה לו לשקר.
הספר הזה לפחות לא מתיימר לספר את האמת העובדתית.
אודי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ולגבי הדברים של פרפ"צ - פראפרזה על דברי פלויד מייוות'ר (אחרי שנשאל אם יסכים לקרב איגרוף נגד קונור מקגרגור):
"אני פיל, ופילים לא מתווכחים עם נמלים"
אודי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
סוריקטה, דברי לא כוונו לגבי דעתך על הספר, שכבודה במקומה מונח, אלא על הטענה שמדובר בספר בדיוני. שימי לב שאורטגה מנסה יותר משלוש פעמים לצקת תוכן לחייו הריקים של הורבינק ומשתמש רבות - באופן נוגע ללב - במילים אולי, יתכן ומה יהיה אם.. וכל זאת כדי להעצים את הזעזוע שחי פה ילד עד גיל 3 ואין יודעים עליו דבר. באותו אופן (ולהבדיל) רוה"מ בנט בטקס יום השואה סיפר על דף עד של תינוקת שכל מה שידוע עליה הוא שנולדה וחיה - למשך חצי שעה.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
קראתי את הכתבה ואת החירטוטים שהוא חירטט.
את הספר לא קראתי ולא אקרא.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ואפילו לא קראת את הספר.
וגם לא את הכתבה.

החיים שלך קלים: שחור. לבן. קצת צהוב.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
פואנטה, אנשים מנוולים כמו זה שתיארת גורמים לנזק עצום לאמינות השואה. לכן, תמיד עדיף לקרוא ספר עיוני ביקורתי של חוקר רציני בתחום המסתמך על כמה מקורות שונים ומצליב מידע. אנשים עלולים לעשות טעויות אפילו בשגגה, ולכן חשובות כמה עדויות.
אף אחד לא מצפה מילד בן 3 לכתוב יומן, אבל סביר שהיו עדים שהם לא בני שלוש, אשר יכולים להעיד על קורותיו, לפחות בצורה חלקית.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ילד שמת בייסורים בגיל 3 לא יכול לכתוב יומן.
יש צורך להמציא סיפורים. על חיים שנגדעו ומה היה יכול להיות אם לא.
אין כאן שום סילוף או שימוש ציני או חצאי אמיתות או פגיעה באמינות השואה.

כתבה בגלובס:
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000411659
"ניצול שואה כתב ספר תיעודי שהתברר כזיוף"
(הוכיחו שלא הייתה אפשרות טכנית למסור תפוחים מעבר לגדר ופסלו את כל הסיפור. לא יודעת איפה עובר הגבול)
מורי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ספר מופת, לכל המלהגים.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אנה פרנק כתבה יומן אמיתי שמשקף את החיים בדיוק כפי שראתה אותם. הסופר כאן מדמיין לעצמו את החיים של הילד הזה. לא מדובר כאן על דיווח אותנטי, אלא על המצאות של הסופר. גם אם היו מקרים דומים, החיבור של חצי אמת הוא בעיקר מזיק לזכר השואה ולאמינותה. לא חסרים סיפורים אותנטיים ועדויות של ניצולים. אין צורך להמציא סיפורים.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כי יש הבדל בין מה שאתה כותב היום למה שכתבו כשעוד לא הרבה ידעו. כי פרספקטיבה מולידה תובנות. כי אותנטי זה לא בידיוני. וכן, הכל נכון וכבר נכתב אצל אלה שהזכרתי ואלה שלא. וזו, כאמור, דעתי הלא פופולרית.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
"לדחוף, לעורר אימה, להכות, לשסף, לירוק, לפתוח, לשרוט, להעליב, לקרוע, לדרוך כלי נשק, לירות, להוציא להורג, לנעוץ, להשליך, לפרק איברים, לתלות, למחוץ, לשחוט, להזריק, לנסר בעצם הגולגולת, להשחית, לקטוע איברים, לכתוש, לצלות, לבקע, לתקוע פגיון, לחשמל, לאנוס, להדביק במחלות, לְעַנות, לרמות, לקדוח, לערוף, לחתוך, לשפד, לקבור, לחנוק, לחבוט ולשבור את העצמות – כל אלו הן פעולות שהנאצים החילו על ילדים."
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
למה אנה פרנק כן והורבינק לא?
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אודי, על זה שהוא בידיוני נראה לי שגם אורטגה לא היה מתווכח. כבר כשכתבתי את זה חשבתי שרבים, ודאי מאלה שקראו את הספר, לא יסכימו איתי.
הוא אכן מעוגן במציאות של אושוויץ, ובכל זאת, בעיני, גם כשאני מסתכלת רק על ספרים שסיפרו את הסיפור, יש הבדל גדול בין מה שהוא עושה כאן לבין סיפורים אותנטיים. הוא מצהיר: אני ממציא. אמנם את מה שיכול היה להתרחש, אבל עצם ההצהרה בעייתית בעיני. ועדיין ברור לי שביחס לספר הזה אני בדעת מיעוט. המחלוקת כנראה תישאר. צר לי שזה מייאש אותך. באמת.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, מורי. הוא באמת כתוב מצויין
אודי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
התקבל פה הרושם שמדובר בספר בדיוני על השואה ואין רחוק מזה. אורטגה מנסה לבנות אנדרטה לזכר הילדים האלמונים - כמו הורבינק - שנספו בשואה. ילדים רבים שאין עליהם מידע ולו הקלוש ביותר. רק שהיו ואינם. בספרו זה, המופתי, שוזר אורטגה בין ההיסטוריה שהוא מנסה לבדות להורבינק, סיפורים מחרידים וקשים שקרו באמת. ביקורת מייאשת והתגובות אפילו יותר.
מורי (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
ספר מופת לטעמי.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, עומר ציוני. לאלא. אין פה גיבוב שטויות. בכלל לא. וכנראה כל מה שהוא מתאר יכול היה להתרחש. אני גם חושבת שהוא מזדהה עם היהודים במידה שלא נופלת מזו של מי שנולד יהודי. גם אם היה כותב את הספר הזה סופר יהודי שגדל כאן הייתי חושבת את אותו הדבר. אני פשוט לא חושבת ש"סיפור שואה" בידיוני, שאין בו שום דבר מעבר לזה, כלומר שום נסיון לאיזושהיא הבנה חדשה, צריך להתפרסם (או לפחות, צריך להיקרא על ידי).
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, yaelhar. אני בדרך כלל מצליחה להיות מספיק סלקטיבית בבחירת הספרים כך שאני כמעט לא נתקלת בכאלה, רק שהספר הזה קיבל גם, אפילו בעיקר, ביקורות מצויינות.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, פרפר צהוב. אני משתדלת לא לקבל עלי החלטות גורפות. אני חושבת שיש ספרים בידיוניים מצויינים, גם כשהנושא הוא השואה. נוטות החסד הוא אחד מהם.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, אנקה. אורטגה הזה הוא דוקא מחובבי ציון. ואני חושבת שהמניעים שלו, אותם הוא מתאר גם בספר, הם באמת לספר את הסיפור למי שלא מכיר אותו. אין פה מניפולציה, זה רק מיותר בעיני.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
תודה רבה, חני.
עומר ציוני (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
כתבת יפה. הצירוף של מרחק הזמן, העובשה שמדובר במי שלא היה שם ועובדת היותו ספרדי - מדינה שלא השתתפה במלחמה, יוצר ריחוק. אבל השאלה היא מה נותן הריחוק. האם עמדה קרה ומקצועית יותר ולכן מעניינת, או לחילופין גיבוב שטויות שנובע מבורות וחוסר הבנה. אני מבין מדבריך שאת חושבת שהאפשרות השנייה היא זו שהייתה כאן...
yaelhar (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני לא קוראת ספרי שואה בכלל. לא יכולה לשאת את זה.
וספרים מומצאים שהשואה היא הרקע שלהם - מעצבנים אותי נורא. יש היום מין טרנד כזה, לאו דווקא בספרד. בארה"ב צמחו כמה וכמה סופרות שהשואה היא הרקע המועדף עליהן והן הרחיקו עדותן (בדרך כלל לצרפת. זה כזה מושך, ביחוד המבטא...) הן כותבות ספרי רומנטיקה בניחוח שואה. איכס.
פרפר צהוב (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
אני באופן כללי, לא קורא שום סיפור בדיוני על השואה, ומשתדל לא לקרוא גם סיפורים היסטוריים אחרים שמערבים מציאות ובדיון.
את ק.צטניק אין לי כוונה לקרוא, מכיוון שגם הוא מערבב מציאות ובדיון.
אפילו בספר של לים צ'ול וו הקוריאני קפצה פתאום איזו אמירה מוזרה על אושוויץ, ולא הבנתי למה הסופר החליט להכניס משפט שלא קשור בכלל לעולם שבו עוסק הספר. מאוד מוזר.
אנקה (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
פרימו לוי כתב כיוון שחווה על בשרו את אושוויץ. כנ"ל ק.צטניק ועוד רבים וטובים. אולי שווה היה לתרגם לספרדית למען קהל הקוראים הספרדים ספרים אותנטיים על השואה במקום לספר סיפור בדיוני ולא מובן שלא ברור אם הוא יתרום במשהו להבנת האסון שהתרחש באירופה לפני רק 80 שנה.
אגב, שואה, ספרד היה אחראית רק לפני 500 שנה לגירוש היהודים מקרבה וניסיון למחוק אותם ואת זכרם מרחבי האי האיברי על ידי כפיית הנצרות עליהם או גירושם או מותם.
נראה לי שעד היום הם לא בדיוק מחובבי ציון :) מבלי להכליל כמובן.
חני (לפני 3 שנים ו-2 חודשים)
לא קראתי את פרימו
אז לא הבנתי את ההקשר שעשית.
אחרי מה שכתבת אכן לא ברור מדוע
תרגמו לעברית.
אך טוב שהבאת.
הרבה בריאות♤






©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ