אדולפו גרסיה אורטגה הוא המו"ל של הוצאת סייש באראל הספרדית. לפני שנים אחדות, כנראה בתחילת המאה הנוכחית, החליט אורטגה לעשות מסע לאושוויץ, למקום בו נולד, חי ומת הורְבִּינֶק, והוא בן 3. מיהו אותו הורבינק? מדוע החליט אורטגה שצריך לקנות לו ימי הולדת? מה מיוחד בילד זה?
שמו של הורְבִּינֶק הוזכר בספר |הדגש|ההפוגה|סדגש| של פרימו לוי. הילד הזה חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, בזמן שלוי ניסה להחלים באושוויץ, ומת זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השניה. אורטגה החליט שיש לתת לילד הזה את כבוד הביקור באושוויץ. אבל המסע לא הושלם. אורטגה נפגע בתאונת דרכים בסמוך לפרנקפורט ובזמן אשפוזו והחלמתו הוא החליט לתת להורְבִּינֶק זהות בדויה, הורים אפשריים ולכתוב עליו ספר שיזכיר לנו את עצם הזוועה יוצאת הדופן שחוו הילדים אצל היטלר.
לספר אין עלילה. אורטגה מספר לנו על ימיו של הורְבִּינֶק במרפאה, שם מנסה הֶנֶק, הנער ההונגרי בן ה-15 להנעים את שהייתו של הפעוט במקום. הורְבִּינֶק בקושי אוכל ובקושי שותה, לא מסוגל להניע רגליו כלל ולכן הוא שוכב כל הזמן, רועד ומחרחר, מצטאה ומשתין במקום שוכבו. את הנק זה לא מרתיע כלל וכלל. הוא מלטף אותו, דואג לשמור על חומו בהבאת מיני בגדים, ממציא לו שם – הורְבִּינֶק – המורכב מכל מיני הברות אותן פולט הפעוט ומהווה לו משפחה. גם פרימו לוי שומר על הפעוט ועוד כמה משוכני המרפאה. לא שזה עוזר.
אורטגה מנסה להעלות בדמיונו מה היה קורה אילו חי וגדל הפעוט. האם הוא היה מנצח תזמורת נכה, כזה היושב בכסא גלגלים בעודו מנצח? האם הוא היה מפקח ברכבת? אלה אנשים בהם נתקל אורטגה בחייו, נכים, ולהם הוא מנסה להדביק את דמותו של הורְבִּינֶק שוב ושוב. למה? כי לפעוט לא הגיע לחיות חיים כפי שחי ובהחלט גם לא למות בשל כך.
מאחר וכלל לא ברור מהיכן הגיע הקטן, אורטגה מביא לפנינו את סיפור "הוריו". אלה זופיה ויאקוב פבליצקי, זוג צעיר שנישא וקיבל תעודות בדויות של פולנים. זמן מה חיו באושר ואושר. כספם אזל, הם נאלצו לחזור לגטו ובמהרה מצאו עצמם על משאיות בדרך לאושוויץ, בלי שידעו שהם במשאיות סמוכות ובלי שיאקוב ידע כלל שאשתו הרה.
האשה יולדת במחנה, הוולד מוסתר, גדל, מגיע לניסויים אצל מנגלה ומושלך למותו. הוא לא מת ואנחנו פוגשים אותו במרפאה בה נכח גם פרימו לוי.
בסופו של דבר, אורטגה מכה בנו בעובדות קשות בכל הנוגע לילדים במחנות: הכאה, יריה בעורף ובאוזניים, הרתחה במים רותחים, קיצוץ איברים, הזרקת חומרים להקרשת דם, הטחה בקירות, תלישה מידי האם והמתה כך שהיא תצא מדעתה וכך הלאה. העובדות אינן חדלות להגיע וכשנדמה שסאת הזוועה נגדשה, אורטגה מפתיע שוב. אין כוונתו להכות בנו. עשו זאת לפניו. הוא רק מנסה להבין בעצמו איך הנאצים יכלו להיות כל כך אכזריים ושפלים כלפי ילדים. הוא מנסה להבין מה היה קורה אילו רק רמזו שמשהו יכול היה לקרות לבנותיו הצעירות. הוא לא מבין.
באותה פלנטה אחרת מצבם של מבוגרים היה בכי רע. מצבם של ילדים היה גרוע שבעתיים משום רכותם, חוסנם הלקוי, חוסר ההגנה והעובדה שלהורגם היה מין שעשוע מיוחד בידי כל חייל נאצי. אורטגה מדרבן אותנו לא לשכוח. אפילו אם נרצה.
ספר חזק, מרתק, מזעזע.














