“לצד הספרים עם העלילות הארוכות (הנקראים "רומאנים") אני אוהב לקרוא גם ספרים עם סיפורים קצרים, וכשזה מגיע מסופרות כמו אלה יבלונסקי זה כייף גדול. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי עליה ובעקבותיה קניתי וקראתי את "אפס טעויות", ספרה השני. הכותרת של הידיעה עליה אמרה "פנטזיה בחדר ניתוח", ואני לא ידעתי למה לצפות בקריאה מהספר הזה, אבל ידעתי שיהיה לי כדאי לקרוא אותו. אז נכון שיבלונסקי היא אחות אחראית בחד”

“הצלחתי לקרוא רק את הסיפור הראשון מתוך שלוש הסיפורים ב"שלושה גשמים" ואז איבדתי עניין. אין אלו נובלות, אלא נובלה אחת ושני סיפורים קצרים. ומכיוון שלא הצלחתי לעבור את סיפור הפתיחה, קשה לי לומר שאלו סיפורים מוצלחים במיוחד. אלה יבלונסקי כותבת בצורה ה"יפיפייה" הזאת שזורמת מהלשון אך חסר בו כל דבר אחר העושה סיפור טוב.הסיפור הראשון בקובץ סיפורים אמור למשוך את הקורא פנימה ולרתק אותו, אך "כל רסיסי העולם" א”

“אני אומנם לא מכיר את אלה יבלונסקי באופן אישי אבל נראה לי שהיא לא נותנת הרבה מעצמה ולמה אני מתכוון? אין ספק שהיא יודעת לכתוב ומעלה נושאים מעניינים, כבר בספר הזה יש סיפור על רופאה בחדר ניתוח שמוצאת את עצמה פנים מול פנים מול אמת אמת מכאיבה אבל בואו לא נטעה !!! היא בכל זאת לא טס גריטסן (מי שכתבה בין השאר את "גונבי האיברים" ואת "טיפול נמרץ") ואומר שהיא להבדיל ממנה לא תעזוב את הקריירה שלה כאחות (אף היא”

“ניסויים רפואיים בבני אדם מעוררים תמיד מחלוקת (ואני שמחה שבימי חיי גם ניסויים בבעלי חיים הם לא דבר מובן מאליו) תמיד קיים הויכוח בין המדע לבין הרגש. המדע רוצה לחקור חקירה "קרה", והרגש אומר: עד פה! חיי אדם הם דבר קדוש ואסור לפגוע בהם. השאלה היא איך לומדים לרפא בלי לחקור או איך אפשר לחקור בלי לפגוע באנשים. מה מותר ומה אסור. היום כבר יש חוקים בנושא, יש ועדות, יש אישורים, אבל לא כדאי להיות תמימים - יש ג”

“לצד הספרים עם העלילות הארוכות (הנקראים "רומאנים") אני אוהב לקרוא גם ספרים עם סיפורים קצרים, וכשזה מגיע מסופרות כמו אלה יבלונסקי זה כייף גדול. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה שמעתי עליה ובעקבותיה קניתי וקראתי את "אפס טעויות", ספרה השני. הכותרת של הידיעה עליה אמרה "פנטזיה בחדר ניתוח", ואני לא ידעתי למה לצפות בקריאה מהספר הזה, אבל ידעתי שיהיה לי כדאי לקרוא אותו. אז נכון שיבלונסקי היא אחות אחראית בחד”

“הצלחתי לקרוא רק את הסיפור הראשון מתוך שלוש הסיפורים ב"שלושה גשמים" ואז איבדתי עניין. אין אלו נובלות, אלא נובלה אחת ושני סיפורים קצרים. ומכיוון שלא הצלחתי לעבור את סיפור הפתיחה, קשה לי לומר שאלו סיפורים מוצלחים במיוחד. אלה יבלונסקי כותבת בצורה ה"יפיפייה" הזאת שזורמת מהלשון אך חסר בו כל דבר אחר העושה סיפור טוב.הסיפור הראשון בקובץ סיפורים אמור למשוך את הקורא פנימה ולרתק אותו, אך "כל רסיסי העולם" א”

“אני אומנם לא מכיר את אלה יבלונסקי באופן אישי אבל נראה לי שהיא לא נותנת הרבה מעצמה ולמה אני מתכוון? אין ספק שהיא יודעת לכתוב ומעלה נושאים מעניינים, כבר בספר הזה יש סיפור על רופאה בחדר ניתוח שמוצאת את עצמה פנים מול פנים מול אמת אמת מכאיבה אבל בואו לא נטעה !!! היא בכל זאת לא טס גריטסן (מי שכתבה בין השאר את "גונבי האיברים" ואת "טיפול נמרץ") ואומר שהיא להבדיל ממנה לא תעזוב את הקריירה שלה כאחות (אף היא”

“ניסויים רפואיים בבני אדם מעוררים תמיד מחלוקת (ואני שמחה שבימי חיי גם ניסויים בבעלי חיים הם לא דבר מובן מאליו) תמיד קיים הויכוח בין המדע לבין הרגש. המדע רוצה לחקור חקירה "קרה", והרגש אומר: עד פה! חיי אדם הם דבר קדוש ואסור לפגוע בהם. השאלה היא איך לומדים לרפא בלי לחקור או איך אפשר לחקור בלי לפגוע באנשים. מה מותר ומה אסור. היום כבר יש חוקים בנושא, יש ועדות, יש אישורים, אבל לא כדאי להיות תמימים - יש ג”