סיפוריה של אלה יבלונסקי מחזירים את הקורא אל תקופת הזוהר של הספרות העברית. הסיפורים עשירים בדימויים הלקוחים מתוך עולמה הפנימי, מעוצבים במקוריות ומותירים לקורא חומר רב למחשבה. יבלונסקי אינה נרתעת מלבחוש בקרביים ולערב סגנון ועם זאת המוטו העיקרי הוא מקוריות והעזה. הסגנון והשפה אמנם עכשיוויים ומוכרים, אך בד בבד יש שימוש במושגים חדשים ובמטבעות לשון הדורשות פירוש ומעוררות השראה.