אני אומנם לא מכיר את אלה יבלונסקי באופן אישי אבל נראה לי שהיא לא נותנת הרבה מעצמה ולמה אני מתכוון? אין ספק שהיא יודעת לכתוב ומעלה נושאים מעניינים, כבר בספר הזה יש סיפור על רופאה בחדר ניתוח שמוצאת את עצמה פנים מול פנים מול אמת אמת מכאיבה אבל בואו לא נטעה !!! היא בכל זאת לא טס גריטסן (מי שכתבה בין השאר את "גונבי האיברים" ואת "טיפול נמרץ") ואומר שהיא להבדיל ממנה לא תעזוב את הקריירה שלה כאחות (אף היא בחדר ניתוח) ותתמסר לכתיבה.
ההרגשה שלי כמי שנהנה לקרוא את הדברים שלה, מעבר לעובדה שאני בעד נשים בעלות קריירה (בכל תחום שהוא) זאת ברכה בעיניי שאישה כותבת, כך שלא יכולתי שלא לקרוא בזמנו את "אפס טעויות" (שאגב גם הוא קובץ סיפורים) שאם היא לא היתה מתייחסת לכתיבה כאל משהו שהוא ככל הנראה רק תחביב היינו זוכים לקרוא יותר מפרי עטה ואולי אפילו יותר בכיוון של רומאנים. הלוואי שביום מן הימים זה עוד יקרה. בינתיים, כפי שנראה בתמונה שעל עטיפת הספר, היא יודעת מה עושה לנו את זה אבל מעדיפה להמשיך "לבשל" על אש קטנה.










