בדיונות הוא אחד הספרים שבלעדיהם – אי אפשר לחשוב על הספרות המודרנית. זאת לא אמירה מוגזמת. בעקבות צעדיהם של פראנץ קפקא ואדגר אלן פו, משנה <mark>חורחה לואיס בורחס</mark> את ההבנה של מהו בדיון ומה הם "נושאים ספרותיים" – אבל יותר מכל, הוא משנה את מקומו של הקורא ביחס לטקסט הכתוב ואת דרכינו להבין את מעשה הקריאה. נכון – קדמו לו סופרים אחרים שאתם הוא מנהל דיאלוג עשיר לאורך כתביו. דיאלוג המוטבע ברוח הרעיונות שהפיץ: כל

את רוצה ספר שיגרום לך לתהות אם את באמת קיימת, או שמישהו פשוט חולם אותך כרגע?

בדיונות – <mark>חורחה לואיס בורחס</mark>

מראות ומשגלים נתעבים, מכיוון שהם מרבים את מספר בני האדם.

עלילה:
אוסף סיפורים קצרים, באמצע המאה העשרים בארגנטינה ובעולמות דמיון מרוחקים, על תעלומות מטפיזיות, מבוכים ופרדוקסים של זמן ומרחב.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: פחות רקע, בקושי עלילה ודמויות

דמויות מעוררות: נית

<mark>חורחה</mark> בורחס היה סופר ארגנטינאי, ומשורר, שנחשב לדמות מפתח בספרות בשפה הספרדית. יצירותיו הידועות ביותר, Ficciones (בדיונות) ו-El Aleph (האלף), שפורסמו בשנות הארבעים, הן אוספי סיפורים קצרים על חלומות, פנטזיה, מבוכים, מקריות, אינסוף, ארכיונים, ספריות, מראות, סופרים בדיוניים פילוסופיה, אפיסטמולוגיה ומיתולוגיה.
הקריאה תמיד קשה ואתגרית. הסיפורים שלו מלאים בהפניות וזה כאילו אתה קורא את הכתיבה של המון אנש

"אני בן קרוב לשבעים שנה, הקדשתי את חלק הארי של חיי לספרות – וכל שבידי להציע לכם הם ספקות." כך פותח <mark>בורחס</mark> את הרצאה הראשונה (מתוך שישה) שנתן בשנת 1967 באוניברסיטת הרווארד. בהרצאות אלה מנסה <mark>בורחס</mark> לאפיין את השירה כיצירת האמנות הנעלה ביותר לדעתו. הספקות אותן מציג <mark>בורחס</mark> בספרון הנפלא הזה הן אלה המקובלות בתודעת כל אדם האוהב שירה. למשל שתרגום מילולי הורס שיר מצויין, או שהרומן הוא תצורה טובה יותר של כתיבה מ

<mark>חורחה לואיס בורחס</mark> כתב שבעה מסות, יותר נכון הציג אותן בשבעה ערבים בהם שהה בבואנוס איירס. הוא דיבר על נושאים שכנראה היו קרובים אליו, בין היתר על הקומדיה האלוהית של דנטה (רק בגלל זה רכשתי את הספר הזה), על העיוורון שלו, על בודהיזם, על חלומות... קראתי וזה היה מאוד מעניין ומרתק, לטבול בעולמות הספרותי של חורחה, ולספוג קצת מהזוהר שלו. אני ממליצה בחום, למי שיש קצת זמן בידיים, הספר לא כבד בכלל (תרתי משמע) ו

ניסיתי למנות את <mark>בורחס</mark> כממשיך דרכו או מחליפו הראוי של מרקס( ז"ל)הספרייתי הצנועה , ומכיוון שאני מאמינה גדולה שאנשים הם יצורים טובי לב ( בערך כמו גיבוריו של מרקס) שמחתי לראות ספרון קטן וצנוע עם הכותרת הבומבסטית: " דברי תועבת העולם" . בדמיוני כבר ראיתי איך חלאות כל העולם מתאחדים לכבוד הפרויקט, אבל מכיוון שלא הכרתי את הבחור( <mark>בורחס</mark>) טרחתי לקרוא את ההקדמה ושם נודע לי שזהו משחקו של סופר צעיר אשר משתע

"טירוף מייגע ומדלדל הוא חיבורם של ספרים רחבי - יריעה, הרחבת הדיבור על פני חמש - מאות עמודים אודות רעיון שלהצגתו המושלמת בעל - פה די בדקות אחדות".

<mark>בורחס</mark> מבטיח...<mark>בורחס</mark> מקיים!
בסיפורים קצרים ומרתקים נפרש עולם פנטסטי העוסק בכל, מבריאת העולם והאדם, יקומים מקבילים, סיפורי הגאוצ'וז, רומאנסות, התייחסיות לסרוונטס, פו, הרמב"ם ואחרים.
הרוב המוחלט של הסיפורים מתרחש או בארגנטינה ובשאר דרום-אמריקה הענייה ש

מלאכת השיר הוא פנינה של ממש. <mark>בורחס</mark> מדבר על שירה ומרגיש אותה לעומקה באופן מלא חיים, ומבלי ליפול לניתוחים שכלתניים ומנותקים. אולי דווקא בכך טמונה הצלחתו; הוא אינו מתיימר לספק תיאוריה שיטתית ורחבת היקף, ולכן מצליח לחוות את השירה בלי לסרס אותה.

באמת שאין לי מושג מאיפה להתחיל. מאיזה צד להתחיל לאכול? למי אכפת מאיזה צד, כשזה היה כל כך טוב.
חברים, סופרים גדולים תמיד היו לאורך ההיסטוריה. אבל <mark>בורחס</mark> יש רק אחד.
כמו שהוא העדיף לכתוב ולתמצת ב500 מילים מאשר להרחיב על גבי 500 עמודים, כך אעשה.
<mark>בורחס</mark> הוא סופר מעל המציאות ומעל הפנטזיה. הוא עושה דקונסטרוקציה לספרות ועל הדרך, גם דקונסטרוקציה ליקום כולו.
תרבויות מוסלמיות, סיניות, ארגנטינאיות, הקבלה, ה