“ניסיתי למנות את בורחס כממשיך דרכו או מחליפו הראוי של מרקס( ז"ל)הספרייתי הצנועה , ומכיוון שאני מאמינה גדולה שאנשים הם יצורים טובי לב ( בערך כמו גיבוריו של מרקס) שמחתי לראות ספרון קטן וצנוע עם הכותרת הבומבסטית: " דברי תועבת העולם" . בדמיוני כבר ראיתי איך חלאות כל העולם מתאחדים לכבוד הפרויקט, אבל מכיוון שלא הכרתי את הבחור( בורחס) טרחתי לקרוא את ההקדמה ושם נודע לי שזהו משחקו של סופר צעיר אשר משתעשע בסיפורי אחרים כתירגול לקראת ספריו הבאים.
אני נזהרת בכבודו אבל באמת יש פה טעם של גלידת פרווה, למה גלידה? כי גלידה היא טעימה , אבל בפה שוכנים להם זכרונות אבודים של טעם שמנת נשכחת.( איך החיקוי של אייל שני? אם כבר העתקה מאחרים בתור יצירה עצמאית).

טוב ניגש לעניין, בורחס מתחיל טוב, על גדות המיססיפי עם פושע נתעב אשר במותו "מוענק לו הנהר כקבר", החלאה שכנע עבדים לברוח רק כדי למכור אותם שוב להונות אותם ולשכנע אותם שוב לברוח, לבורחס אין הרבה זמן הוא מאמין גדול בצמצום ולכן הוא דיי מהר מגיע לאחרית ימיהם של הצדיקים שלו והם מתים בלי שפיכות דמים רבה " מדי" ולרוב בתליה נורמטיבית.
הוא מתעכב בקצרה לפאר שודדת ים שטענה בתוקף שמקצוע זה דורש להיות גבר עז כמוה, אך משום שסופה היה מתבקש , דיי מהר נמצאה אישה מפרגנת נוספת שהטיחה בה שאם הייתה גבר לא הייתה מתה כמו כלב.

האכזבה שלי נובעת לדעתי מהכותרת, תועבת העולם היא רף גבוה למדיי, צריך לכבד רף כזה , ומכיוון שזהו רק תירגול הוא דיי מהר אוסף סתם אזובי קיר לחגיגה. מה קרה אין מספיק כולריות בדרום אמריקה? מרקס רשם פטנט על כולם? הכי קל לעבור לעבור לתפוח הגדול בניויורק ולראשי הכנופיות שנהגו להמר , לשבת בכלא ולהימצא באופו אקראי מתים ברחוב. את זה יש גם בפתח - תקווה והיא באמת לא עיר שאמורה להיכנס לדברי הימים בנושא התועבה.
יש לומר שבורחס , לא התעצל ברוחב הסקירה, הוא עובר משם לארצות ערב, להם יש פנתרים, מילות כישוף עתיקות מראות מאוסות ונביאים רעולי פנים בעיקר כי היו חולי צרעת אבל עם פיתרון יצירתי של פילגשים ( שומו שמיים הם לא היו נאמנים הערבים האלה) עיוורות!
משם נעלה לשמיים , ושיא התועבה שם היא להתנשא על מלאכים , לזלזל במצוות מתן צדקה ולחטוף עונש מידי השדים בכבודם ועצמם.
הפנינה היפה ביותר הספר היו שני סיפורים מסיפורי אלף לילה ולילה, (ואם אדייק הלילה ה272 וה151) אם מישהי רוצה לשעשע את בעלה לילה לילה בסיפורי ארס( כן ארס) אלו הם משלים על מה יעלה בגורל האדם המבקש לפתוח שערים נעולים או לרדוף אחר חלומותיו. וראו איזה פלא דווקא אצל הערבים הסוף הוא הפיוטי ביותר לעניות דעתי:" וכך בירכו אללה וגמל לו וירוממהו. כי נדיב הוא אללה, אשר לא יראנו אדם".
כדי להיות הוגנים הוא מתבל באפיפיור מושחת מושל סודני שמשחק עם העתיד עד שהעתיד מגיע לשחק אתו קצת.

אם כך, לא נותר לי אלא לכבד את בורחס הצעיר שאולי בא גם להשתעשע על חשבוננו, אבל בעיקר כדי לערוך לנו היכרות עם סגנון התיבה שלו ומקורות ההשראה , דיי מהר מבינים כי הנבל הבודד הוא חסר משמעות בשבילו ויצירה זו היא מחווה לכל אותם ספרים המכילים עולמות שלמים. הניסיון המתמשך שלו לצמצם חיים שלמים למספר מצומצם של אפיזודות ואת הנטייה המובהקת שלו לתמצות. בורחס מתייחס ליצירה ארוכה כבזבוז של מאות עמודים על רעיון שניתן להדגים תוך חמש דקות. ואם מתייחסים לספר מבחינה זו , הוא אכן הביא בפני קוראיו דרך חדשה ווירטואוזית לספר סיפור.”

“ספרון מצחיק מאוד, מורכב בעיקר מטורים שכתב חורחה בורחה(ס) לעיתונים בבחרותו. שם הספר מתקשר לתמה אחת שלהם- ביוגרפיות קצרות ומעוותות במתכוון של פושעים ונוכלים נודעים מן ההסטוריה.
לחמם ולהגיש.”