ביקורת ספרותית על מלאכת השיר מאת חורחה לואיס בורחס

---

"אני בן קרוב לשבעים שנה, הקדשתי את חלק הארי של חיי לספרות – וכל שבידי להציע לכם הם ספקות." כך פותח בורחס את הרצאה הראשונה (מתוך שישה) שנתן בשנת 1967 באוניברסיטת הרווארד. בהרצאות אלה מנסה בורחס לאפיין את השירה כיצירת האמנות הנעלה ביותר לדעתו. הספקות אותן מציג בורחס בספרון הנפלא הזה הן אלה המקובלות בתודעת כל אדם האוהב שירה. למשל שתרגום מילולי הורס שיר מצויין, או שהרומן הוא תצורה טובה יותר של כתיבה מאשר שירה ("יוליסס של ג'ויס למשל. אלפי דברים נאמרים על שני הגיבורים ועם זאת איננו מכירים אותם. אנחנו מכירים טוב יותר את הגיבורים של דנטה ושייקספיר במשפטים מעטים". עמ' 52)

למרות השיפוטיות הרבה, הנימה הצנועה היא השולטת בדבריו של בורחס. הוא בעיקר לא יודע. מנסה להבין מה הופך שיר לטוב, האם המטפורות? הרי כל מילה הינה בסופו של דבר מטאפורה (בעברית, 'טענה' במשמעה המקורי הוא 'דקירה'. באנגלית 'איום' treat במשמעות עתיקה הוא "המון זועם") הוא שמא הפתרון מצוי במלאכת השיר עצמה שהינה מלאכה כיתר מלאכות האדם.

בורחס מקווה שהרומן יפנה את מקומו, והשירה או האפוס השירי יחזור לקדמת הבמה: "חשבתי על זה רק בגיל מתקדם למדי, ובכל מקום, אני חושש שכתיבת אפוס היא מעבר לכוחי, זוהי מלאכה לאנשים צעירים ממני ואני מטפח תקווה שהם יעשו אותה. שכן, במובן מסוים הרומן נחל כישלון".

ההיסטוריה של הספרות הראתה שמשאלת ליבו של בורחס נכזבה. הרומן הפך לנחלת הכלל. דווקא השירה הצטמצמה לתופעה שולית, למדף קטן בחנויות הספרים. כך או כך לא חייבים להסכים עם מסקנתו של בורחס לגבי משמעויות הרומן, אבל כדאי ואף מומלץ לקרוא את סיפוריו המופלאים ואת הספר המקסים הזה.

» ביקורות נוספות של אודי
» ביקורות נוספות על מלאכת השיר