“סבא שלי עליו השלום, טען שכל מה שרופאים רוצים זה להרוג אותו ושכף רגלו לא תדרוך בבית חולים, אלא אם כן נגרור אותו לשם. גררנו... הוא עבר ניתוח ומת זמן קצר לאחר מכן. אם הוא היה קורא את הספר הזה, רוב הסיכויים שבו הוא היה מוצא את ההוכחה לטענתו. אז למי לא כדאי לקרוא את הספר הזה? לאלה שרוצים ללמוד רפואה, לבני הזוג של אלה שרוצים ללמוד רפואה, לאלה שרוצים ללמוד סיעוד, לאנשים מעל גיל ארבעים, לאנשים מתחת לגי”

“כמו כל אדם שעובד במערכת הרפואית, קיבלתי לאורך השנים המלצות (מוצדקות יותר או פחות) על ספרים, סדרות וסרטים, החל מ"האנטומיה של גריי", דרך "האוס" ועד "האדם מחפש משמעות", כל אחד בזווית ובהקשר קצת אחרים. בסופו של דבר, כמה טוב שבאופן לגמרי עצמאי התגלגלתי אל הספר הזה, שלמרבה השמחה והגיוון גם נכתב ע"י פסיכאטר ומחבר כל-כך הרבה עולמות קרובים אליי, ובפרט מפלרטט (או מנסה לפלרטט) לא מעט עם המקום של הפסיכולוגיה”

“ספר נחמד לא יותר, מבולבל מדי עבורי. כאוטי. מאוד מאפיין את הכתיבה באותה תקופה, מזכיר את מלכוד 22. העומק הפסיכולגי מוגזם, מאוד יתאים לעומת זאת למי שמעונין להתמחות בפסיכיאטריה ולא בדיוק לסטודנט לרפואה או למי שלא בתחום בכלל. אותי הוא לא עודד להתמחות בפסיכיאטריה, ואף להיפך. הניתוחים לא ברורים בהשוואה לספרו המהולל "בית האלוהים" שמוגש יותר ברכות לקורא ההדיוט. העלילה מעט מתוסבכת, מקשה על הקריאה, לא ממש ז”

“מדהים. סמיואל שם, רופא יהודי, מומחה בפסיכיאטריה, מצליח לשלב צחוק עם עצב, רצינות עם קלות דעת, שזורים יחד בסיטואציות מעולם הרפואה, הומור שנון וחד. מדובר ברופא צעיר, יהודי בשם רוי באש שמתחיל את שנת הסטאז שלו בבית האלוהים, הוא בית החולים היהודי שהוקם כדברי הסופר עבור כל היהודים שלא התקבלו לבתי חולים של הגויים. פשוט וישיר. לרוי יש חברה ועם תחילת העבודה, גם מאהבת ואז עוד מאהבת וכך הלאה. סמואל שם מצל”

“סבא שלי עליו השלום, טען שכל מה שרופאים רוצים זה להרוג אותו ושכף רגלו לא תדרוך בבית חולים, אלא אם כן נגרור אותו לשם. גררנו... הוא עבר ניתוח ומת זמן קצר לאחר מכן. אם הוא היה קורא את הספר הזה, רוב הסיכויים שבו הוא היה מוצא את ההוכחה לטענתו. אז למי לא כדאי לקרוא את הספר הזה? לאלה שרוצים ללמוד רפואה, לבני הזוג של אלה שרוצים ללמוד רפואה, לאלה שרוצים ללמוד סיעוד, לאנשים מעל גיל ארבעים, לאנשים מתחת לגי”

“כמו כל אדם שעובד במערכת הרפואית, קיבלתי לאורך השנים המלצות (מוצדקות יותר או פחות) על ספרים, סדרות וסרטים, החל מ"האנטומיה של גריי", דרך "האוס" ועד "האדם מחפש משמעות", כל אחד בזווית ובהקשר קצת אחרים. בסופו של דבר, כמה טוב שבאופן לגמרי עצמאי התגלגלתי אל הספר הזה, שלמרבה השמחה והגיוון גם נכתב ע"י פסיכאטר ומחבר כל-כך הרבה עולמות קרובים אליי, ובפרט מפלרטט (או מנסה לפלרטט) לא מעט עם המקום של הפסיכולוגיה”

“ספר נחמד לא יותר, מבולבל מדי עבורי. כאוטי. מאוד מאפיין את הכתיבה באותה תקופה, מזכיר את מלכוד 22. העומק הפסיכולגי מוגזם, מאוד יתאים לעומת זאת למי שמעונין להתמחות בפסיכיאטריה ולא בדיוק לסטודנט לרפואה או למי שלא בתחום בכלל. אותי הוא לא עודד להתמחות בפסיכיאטריה, ואף להיפך. הניתוחים לא ברורים בהשוואה לספרו המהולל "בית האלוהים" שמוגש יותר ברכות לקורא ההדיוט. העלילה מעט מתוסבכת, מקשה על הקריאה, לא ממש ז”

“מדהים. סמיואל שם, רופא יהודי, מומחה בפסיכיאטריה, מצליח לשלב צחוק עם עצב, רצינות עם קלות דעת, שזורים יחד בסיטואציות מעולם הרפואה, הומור שנון וחד. מדובר ברופא צעיר, יהודי בשם רוי באש שמתחיל את שנת הסטאז שלו בבית האלוהים, הוא בית החולים היהודי שהוקם כדברי הסופר עבור כל היהודים שלא התקבלו לבתי חולים של הגויים. פשוט וישיר. לרוי יש חברה ועם תחילת העבודה, גם מאהבת ואז עוד מאהבת וכך הלאה. סמואל שם מצל”