“הם היו ארבעה.
ארבעה ילדים, משחקים מחבואים בבית ענק עם מסדרונות ומדרגות ורעשים מוזרים;
ארבעה מלכים על ארבעה כסאות אבן בקייר פאראוול;
ארבעה, רוכבים על סוסים אצילים, רודפים אחרי האייל הלבן שימלא (כך אומרים) את כל משאלותיכם, אם תלכדו אותו.
מה היה חסר להם, בעצם, בנרניה היפה, השלווה תחת שלטונם הצודק? מה נותר להם לבקש מהאייל? למה הם לא יכלו, לעזאזל, להסתפק במה שיש להם?
הסופים של כל אחד משבעת הספרים”
