ביקורת ספרותית על כס הכסף - סיפורי ממלכת נרניה - ממלכת נרניה #4 מאת קלייב סטייפלס לואיס
ספר טוב

---

"רק מילה אחת גברתי, רק מילה אחת. לא הייתי מתפלא אם כל הדברים שאמרת הם אמת לאמיתה. אני טיפוס שאהב תמיד לדעת את הגרוע ביותר, ואחר כך לייפות את זה כמה שרק אפשר. לפיכך לא אכחיש אף אחד מהדברים שאמרת. ואף על פי כן, יש עוד דבר אחד שצריך להיאמר. נניח שבאמת רק חלמנו, או המצאנו, את כל הדברים האלה - עצים ועשב ושמש וירח וכוכבים, ואת אסלן עצמו. במקרה זה הדבר היחיד שאוכל לומר הוא שהדברים המומצאים נראים לי חשובים לאין ערוך מן הדברים האמיתיים. נניח שהמכרה האפל הזה שאת קוראת לו ממלכתך הוא באמת העולם היחיד. אם כך, הוא נראה לי עולם עלוב מאוד. אם חושבים היטב, זה דבר מגוחך. אם את צודקת בדברייך, איננו אלא תיונקות הממציאים משחקים. אבל ארבעה תינוקות המשחקים יחד במשחק יכולים להעמיד עולם משחק המרוקן את עולמך האמיתי מכל תוכן. זאת הסיבה שאוסיף לדבוק בעולם המשחק. אני לצדו של אסלן, אפילו אין כל אסלן שיעמוד בראשו. בכוונתי לנהל חיים נרנייניים ככל שאוכל, גם אם אין כל נרניה בנמצא. לפיכך אני מודה לך מאוד על ארוחת הערב, ואם שני האדונים והגברת הצעירה מוכנים, נעזוב את חצרך מיד ונצא אל תוך האפלה, לבלות את חיינו בחיפושים אחר העולם שמעל. חיינו בוודאי לא יהיו ארוכים במיוחד, אבל האבדה תהיה קטנה מאוד, אם באמת העולם הוא מקום עלוב ומשעמם כפי שאת טוענת."

כס הכסף, הספר הרביעי שנכתב בסדרת נרניה, הוא ספר שאני קצת קרוע לגביו.
מהצד החיובי, זה ספר הרפתקאות פשוט מצוין ומרתק, עם מסעות מדהימים בין עולמות שונים, דמויות שובות לב (עכרורי לוקח את המקום הראשון מבחינתי..), הרבה הומור וסאבטקסט מעניין ודי מעורר השראה על אמונה בטוב לעומת עולם אפל וקשוח שנראה חסר השגחה.

מהצד השני, הספר הזה רגיש ממש רעיל בחלקים מסוימים, בעיקר בהתחלה.
יש לנו את ג'יל פול, שהיא דמות ראשית בספר הזה. ג'יל היא ילדה שלומדת בבית ספר דמוקרטי ביחד עם יוסטס הזכור לרעה מ"המסע בדורך השחר", ולואיס יורד על בית הספר הדמוקרטי הזה כאילו זה המקום הכי גרוע בעולם בגלל הגישות הליברליות והאנטי שמרניות שלו (ילדים וילדות לומדים ביחד?! לא לומדים דת?!) ג'יל סובלת מבריונות בבית הספר הזה, ואנחנו פוגשים אותה כשהיא בוכה בצד.
יוסטס מגיע ומנסה לעודד אותה אבל היא בסערת רגשות וקצת מתפרצת עליו. אחר כך היא מתנצלת, הוא מרגיע אותה ומספר לה על נרניה, מציע לה לנסות ללכת לשם איתו. הם מתפללים לאסלן ומשוגרים לנרניה.
עכשיו, הילדה המפוחדת והנסערת הזו, שאין לה מושג איפה היא בכלל (כי גם יוסטס בקושי מכיר את נרניה. מי שזוכר את הספר הקודם, הוא היה רק בים המזרחי, לא ביבשת עצמה) נתקלת בצוק במהלך הליכה בארץ המוזרה והיפה הזו. ליוסטס יש פחד גבהים אז הוא מנסה למשוך אותה לאחור, אבל לה אין אז היא ממשיכה לעמוד שם וכועסת על יוסטס שמשך אותה "כאילו הייתי תינוקת". היא ממשיכה לעמוד שם קצת כשיוסטס חיוור בצד, ואז היא מתחילה גם לפחד מהגובה כי היא מבחינה שהצוק הזה יותר גבוה מכל דבר בעולם שלנו. היא מרגישה חרדה משתקת, ואז יוסטס בא למשוך אותה לאחור, מתוך אינסטינקט של פחד היא מתנערת והוא נופל. ואז אריה קסום מגיע, מתחיל לנשום מקצה הצוק, ויוסטס עף הרחק ממנה בכוח הנשיפות.
האירוע הזה אמור להיות החטא הנורא של ג'יל המסכנה, שגם יוסטס וגם אסלן לא יפסיקו להאשים אותה בו, והיא עצמה תהיה אכולה רגשות אשם על הדבר הזה שכולם סביבה יאכילו. אסלן, זו ילדה קטנה ומפוחדת שלא מכירה שום דבר שם וחוותה התקף חרדה על קצה צוק, למה לגרום לה להרגיש רע עוד יותר עם עצמה?

ואסלן באמת מתעלל בה רגשית בשלב הזה, הוא מפחיד אותה מאוד עם החזות הענקית שלו, יושב ליד פלג מים בזמן שהוא הופך אותה לאדם הכי צמא בעולם, ואז מתרחש דו השיח הזה:
" 'אתה מבטיח לא - לא לעשות לי כלום אם אתקרב?' שאלה ג'יל.
'אינני מבטיח כל הבטחות' אמר האריה.
עכשיו הייתה ג'יל כל כך צמאה שעשתה צעד אחד לפנים בלי לחוש בכך אפילו.
'אתה אוכל ילדות?' שאלה.
'כבר בלעתי ילדות וילדים, נשים וגברים, מלכים וקיסרים, ערים וממלכות,' אמר האריה. הוא לא אמר את הדברים האלה כמתגאה, וגם לא כמצטער, או ככעוס. הוא פשוט אמר אותם.
'אין לי אומץ לבוא ולשתות,' אמרה ג'יל.
'אם כן, תמותי בצמא,' אמר האריה.
'אוי לא!' אמרה ג'יל, ותוך כדי כך התקדמה עוד צעד אחד. 'אם כן, אין לי ברירה אלא ללכת ולחפש פלג אחר'.
'אין כאן שום פלג אחר,' אמר האריה.
ואז היא שותה מים לידו, והוא חוקר אותה על סיפור הנפילה מהצוק של יוסטס. הוא אומר לה שיוסטס בטוח אבל שעכשיו תוטל עליה משימה קשה יותר "על שום הדבר שעוללת". המשימה? למצוא את הנסיך האובד של נרניה. ואסלן נותן לה 4 סימנים לעזור לה במסע הזה, ואז משגר גם אותה אל המקום בו יוסטס נמצא.

יוסטס וג'יל רבים לא מעט בפרקים הראשונים, יוסטס אומר לה לסתום כשהיא שואלת אותו שאלות, מאשים אותה בכך שהיא כמעט "רצחה" אותו, וכמו שאתם רואים, כל האווירה פשוט רעילה באופן מחריד כלפי ג'יל ובכללי. אני לא הייתי נותן לילד שלי לקרוא סיפור כזה (ואני קראתי את הספר הזה בעצמי בתור ילד!).

זה משתפר די מהר בהמשך, אבל עדיין, זו התחלה לא נעימה לספר שאמור להיות ספר הרפתקאות לילדים. אני מבין שהכוונה היא להראות איזה מסע מחוסר ניסיון וחוסר יכולת לבגרות בחסות ההרפתקאות שהם עוברים וההדרכה של אסלן, אבל קצת חמלה או הבנה יכלה לתרום כאן.
בכל מקרה, מלבד הנקודה הזו הספר הזה פשוט מצוין, טוב כמעט כמו "דורך השחר", הרבה יותר טוב מ"האריה, המכשפה" ו"הנסיך כספיאן". אז חבל, אבל לא נורא..

» ביקורות נוספות של roeilamar
» ביקורות נוספות על כס הכסף - סיפורי ממלכת נרניה - ממלכת נרניה #4