“באחד מזיכרונות הילדות שאני אוחז בהם התבוננתי בארון הספרים בבית הורי וזיהיתי ספר שהכריכה הקשיחה שלו תפסה את תשומת לבי; צבעי אדמה ושמים ושתי דמויות לבנות חסרות פנים רצות ומצביעות לכיוון הקרקע. אני זוכר שאחת משתי הדמויות תפסה את תשומת לבי בכובע הברט שחבשה וקראתי את שם הספר 'שביל קליפות התפוזים' מאת נחום גוטמן וזה היה עבורי, ילד קטן בבית הורי, המפגש הראשון שלי עם ספר מספריו של נחום גוטמן. במקביל לצמיח”

“לאחרונה הרגשתי צורך להתעמק בז'אנר שכמעט ולא נגעתי בו והוא האוטוביוגרפיות. לכן, מיד לאחר שהתפנה לי זמן, פניתי אל הספרייה הקרובה אל ביתי ובחרתי לי את הספר הזה שכן הכרתי את סגנונו של גוטמן כבר מן הספר "ביאטריצ'יה" המופלא והרגשתי שהספר הזה, המגולל את קורות חייו של גוטמן עצמו לצד קורות חייה של א"י טרם הפיכתה למדינת ישראל, הוא המתאים לי ביותר. לא עברו שעות רבות וכבר הייתי בעיצומו של הספר. קוראת אותו לא”

“כייף של ספר. אוטוביוגרפיה/ביוגרפיה של נחום גוטמן על חוויותיו בשנים 1900-1930. מרכז הכובד של הביוגרפיה הוא על התפתחותה של תל-אביב, הסיפורים מתחילים עוד מלפני תקומתה של העיר. הספר בנוי בסדר כרונולוגי וממספר רב של קטעים קצרים יותר וקצרים פחות. מעניינים במיוחד הסיפורים על הסופרים והמשוררים שהסתובבו בתל-אביב עוד לפני שקמה, אביו של גוטמן ש.בן-ציון היה העורק המרכזי של הפעילות הספרותית בתקופה זו”

“נחום גוטמן התאהב כל כולו בחולות הצהובים שהיו פרושים במרחב הפתוח והאין סופי של אז, טרום קומה של תל אביב. בן שבע הוא הגיע לנמל יפו מרוסיה. חלקו הראשון של הספר הוא שיר אהבה לחולות, ולתל אביב הצומחת מהם, והם מוטיב חוזר בספר ובחייו. צהובים מול כחול הים והשמים. הוא התאהב גם בקסמם של ערביי יפו על מנהגיהם, בעלייה התימנית ובסממני המזרח.  בכל מה שהיה ההיפך ממה שהכיר בגלות, באודיסה הקרה. הוא שהה במחיצת סופרי”

“באחד מזיכרונות הילדות שאני אוחז בהם התבוננתי בארון הספרים בבית הורי וזיהיתי ספר שהכריכה הקשיחה שלו תפסה את תשומת לבי; צבעי אדמה ושמים ושתי דמויות לבנות חסרות פנים רצות ומצביעות לכיוון הקרקע. אני זוכר שאחת משתי הדמויות תפסה את תשומת לבי בכובע הברט שחבשה וקראתי את שם הספר 'שביל קליפות התפוזים' מאת נחום גוטמן וזה היה עבורי, ילד קטן בבית הורי, המפגש הראשון שלי עם ספר מספריו של נחום גוטמן. במקביל לצמיח”

“לאחרונה הרגשתי צורך להתעמק בז'אנר שכמעט ולא נגעתי בו והוא האוטוביוגרפיות. לכן, מיד לאחר שהתפנה לי זמן, פניתי אל הספרייה הקרובה אל ביתי ובחרתי לי את הספר הזה שכן הכרתי את סגנונו של גוטמן כבר מן הספר "ביאטריצ'יה" המופלא והרגשתי שהספר הזה, המגולל את קורות חייו של גוטמן עצמו לצד קורות חייה של א"י טרם הפיכתה למדינת ישראל, הוא המתאים לי ביותר. לא עברו שעות רבות וכבר הייתי בעיצומו של הספר. קוראת אותו לא”

“כייף של ספר. אוטוביוגרפיה/ביוגרפיה של נחום גוטמן על חוויותיו בשנים 1900-1930. מרכז הכובד של הביוגרפיה הוא על התפתחותה של תל-אביב, הסיפורים מתחילים עוד מלפני תקומתה של העיר. הספר בנוי בסדר כרונולוגי וממספר רב של קטעים קצרים יותר וקצרים פחות. מעניינים במיוחד הסיפורים על הסופרים והמשוררים שהסתובבו בתל-אביב עוד לפני שקמה, אביו של גוטמן ש.בן-ציון היה העורק המרכזי של הפעילות הספרותית בתקופה זו”

“נחום גוטמן התאהב כל כולו בחולות הצהובים שהיו פרושים במרחב הפתוח והאין סופי של אז, טרום קומה של תל אביב. בן שבע הוא הגיע לנמל יפו מרוסיה. חלקו הראשון של הספר הוא שיר אהבה לחולות, ולתל אביב הצומחת מהם, והם מוטיב חוזר בספר ובחייו. צהובים מול כחול הים והשמים. הוא התאהב גם בקסמם של ערביי יפו על מנהגיהם, בעלייה התימנית ובסממני המזרח.  בכל מה שהיה ההיפך ממה שהכיר בגלות, באודיסה הקרה. הוא שהה במחיצת סופרי”