****




אשתי אומרת שאני "חרדתי".

אני?! חרדתי? חחחח. מצחיקה אותי. אני ריאליסט. אפילו לא פסימיסט. מקסימום, איך לומר, מודע לסיכונים, לכך שהכול יכול להיגמר בפתאומיות. שהזמן הכי טוב הוא עכשיו, ושמכאן, everything is downhill. ככה, אני חי את הרגע. אוכל שטויות ומקווה לטוב מהגוף המזדקן הזה. מבזבז כסף על קפה בבוקר וחופשות משפחתיות במקום לרכוש נכס מניב בעיר הבה"דים. חוסך לפנסיה, אבל לא בטירוף, אלא

אין בספר הזה דבר. סליחה, יש בו פוטנציאל, פוטנציאל לסיפור טוב וכתיבה טובה. אבל המימוש קלוש.
דניאל הוא פורש/מתפוטר מחברת ביטוח. יש לו בן בשם נומי. הילד בן 9 המשחק כל הזמן במשחק מחשב הנקרא World of Warcraft, בשבילכם WOW. ואו. המשחק מוגדר בהגדרת T(een), שזה משהו מגיל 13, אבל למה לחפור? לדניאל אישה בשם נוגה, מעצבת חלונות ראווה ושונאת כל רגע בעיסוק הזה.
לדניאל זמן בשל היותו בלתי מועסק. הוא מוצא נערה ב

כשהקריירה של דניאל כאיש ביטוח מסתיימת בנסיבות לא נעימות, מקבלים חייו תפנית, וכל מבנה עולמו מתחיל להתמוטט גם הוא. דניאל הנשוי לנגה, שהיו לה חלומות להיות ציירת והחליפה אותם בסידור חלונות ראווה, הם הורים לילד בן תשע שנראה שסובל מהפרעת ADD כלשהי, ולא ממש מצליח להתערות בבית ספר, בין חברים, ואפילו להוריו הוא לעיתים חידה סתומה. את כל אלו לוקח הילד וצולל איתם אל תוך משחק מחשב בו מתקיים יקום מקביל, וכל אחד

שאלה: איך אפשר לדעת אם ספר מסוים הוא ספר ישראלי?
תשובה: הוא יעסוק באחד או יותר מהנושאים הבאים: הסכסוך הישראלי ערבי, השואה, הקמת המדינה, בעיות במשפחה המורחבת, או עלילותיה של חבו - קבוצת חברים מהילדות עד הזיקנה.

נדיר למצוא ספרים שלא נכתבו בארץ ומדברים על משפחה בהקשר הרחב, כלומר כשהילדים כבר בוגרים. לפעמים יש לגיבור הורים. לפעמים יש לו אחות נשואה והגיס מוזכר, אבל זה שולי העלילה. ספרים כמו "בעלת

יצא לפני כמה זמן מחקר שגילה שאנשים במצב רוח מדוכדך בוחרים פעמים רבות להתנחם דווקא עם שירים עצובים או על כתף אנשים אמפטיים במקום עם שירים שמחים ואנשים שמחים. במידה מסוימת יש חפיפה בין זה לבין הבחירה שלי בספר הזה. אני גם מודאג כל הזמן, כמו דניאל גיבור הספר. מודאג מדברים קרובים, מדברים רחוקים, מקטנים וגדולים, מהשלכות של דברים שכבר קרו, מדברים שעוד יקרו, מדברים שאולי בכלל לא יקרו אבל אף אחד לא יכול לה

פעם עבדתי כלקטורית בהוצאת ספרים גדולה. הלקטור מקבל כתב יד, קורא אותו, וכותב עליו דו”ח קצר שכולל סיכום תמציתי של העלילה, הערכה שלו לגבי טיב הכתיבה (וכמובן שאלת השאלות -האם הוא חושב שכדאי להוציא לאור את כתב היד), וגם המלצה מיהו לדעתו קהל היעד של הספר ולאילו קוראים הוא מתאים.

שבועיים אחרי שסיימתי לקרוא את ‘קצב התמוססות הקרחונים’ של <mark>יזהר הר-לב</mark> אני עדיין מתלבטת בשאלה הזו – למי, בעצם, מיועד הספר? האם

לפני כמה חדשים חבר שדעתו מוערכת מאוד על ידי אמר לי שלא לכל דבר חייב להיות תכליתי, אפשר פשוט סתם לעשות משהו כי נעים ,כי "כיף" ,אפשר גם לומר דברים בלי לרוץ לחפש להם סיבות, יעדים, מטרות...אני תמיד מקשיבה ומפנימה. הספר כולו מתאר תהליך שבו דניאל שואל את עצמו "מה קרה לנו" למה כל דבר חייב לקפל בתוכו ריצה אחר תכלית כל שהיא? היכן הילדים הסקרנים שפעם רצו אחרי פרפר, או זרקו תרמילי חיטה אחד על השני, נדקרו מסב

כמו בספרו הקודם (קצב התמוססות הקרחונים) גם בספר הזה מגיש לנו <mark>הר-לב</mark> סיפור על משפחה בשעה פחות זוהרת שלה. המשפחות ש<mark>הר-לב</mark> כותב עליהן מפגישות את הקורא בשעת משבר שלהן, והוא כמו מצליח לחדור אל תוך הסדקים ולאסוף משם את השברים ולכתוב עליהן. אהבתי גם את התנועתיות שבשני שמות הספרים (התמוססות והתפרקות) כמו יש לרמז על תהליך של כיליון ממנו יצמח משהו חדש.

אביהם של ליאור זוהר ונטע מת לאחר שני אירועים לבביים. א

הקצב שבו נמסים הקרחונים בקטבים מהווה אינדיקציה לרמה שבה מתחמם כדור הארץ. החשש הוא שבהתחממות כזאת האוקיינוסים יעלו על גדותיהם בכל כדור הארץ ויציפו את ערי החוף. ההתחממות הגלובלית מטרידה את דניאל. גם אפקט החממה. וזיהום האוויר. כך גם הטרור הבינלאומי, איומי תקיפה בנשק כימי, חומרים מסרטנים, כולסטרול גבוה, מחלות לב. תעלו נושא בצורה אקראית, ובול. דניאל פוחד גם ממנו. דניאל הוא חרד ברמה אולימפית. חרד מקצוען