ביקורת ספרותית על שיעורים בהתפרקות מאת יזהר הר-לב
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 באוגוסט, 2025
ע"י נצחיה


שאלה: איך אפשר לדעת אם ספר מסוים הוא ספר ישראלי?
תשובה: הוא יעסוק באחד או יותר מהנושאים הבאים: הסכסוך הישראלי ערבי, השואה, הקמת המדינה, בעיות במשפחה המורחבת, או עלילותיה של חבו - קבוצת חברים מהילדות עד הזיקנה.

נדיר למצוא ספרים שלא נכתבו בארץ ומדברים על משפחה בהקשר הרחב, כלומר כשהילדים כבר בוגרים. לפעמים יש לגיבור הורים. לפעמים יש לו אחות נשואה והגיס מוזכר, אבל זה שולי העלילה. ספרים כמו "בעלת הבית" העוסקים באם ובילדיה הבוגרים הם לרוב ספרים שיוצאים בשפת הקודש. אם יש לכם דוגמאות נגדיות אשמח לשמוע בתגובות.

את יזהר הר-לב הכרתי מהספר "קצב התמוססות הקרחונים" העוסק בגבר נוירוטי שהוא אב לילד מול העולם המודרני, התחממות כדור הארץ, שלל אסונות בעולם, אתגרי הטכנולוגיה ועל חינוך ילדים בצל מסכים. את הספר ההוא אהבתי מאוד, ולכן לקחתי את הספר הזה. ספוילר: את הספר הזה אהבתי הרבה פחות, על אף הכריכה המאוד מאוד יפה שלו. לא תמיד הקנקן מורה על מה שיש בו.

אז מה יש בספר - יש משפחה. אם שגרה בחיפה, אב ממציאן שנפטר לא מזמן לאחר שני התקפי לב, ושלושת הילדים הבוגרים שלהם. הראשון הוא ליאור בן ה-47, שמעדיף לקרוא לעצמו "סאדיק", מתגורר בפרדס חנה כדייר משנה, מנחה סדנאות יוגה, ואין לו גרוש על הנשמה. השני הוא זוהר, סוחר מניות נהנתן בן 44, גר במרכז הארץ, עושה בוכטות של כסף, נהנה מהחיים ומסרב בעקביות לתחנונים של בן זוגו ליאון להביא לעולם ילד משותף, או לאמץ, או משהו. והשלישית היא נטע, בת 38, מתגורת בניו יורק עם בעלה עזרא שהוא יהודי אמריקאי ובעלים של הוצאה לאור. היה גם ילד רביעי במשפחה, אבל על זה בהמשך. הסיפור שעל פני השטח הוא תעלול שעשה האב הממציאן לפני מותו, שני התקפי לב - זוכרים? היה לו זמן להערך. אז האב תיזמן מראש שליחת סרטונים שמייצרים סוג של דיאלוג בינו ובין הילדים ובעצם הם הנחיות שהוא שולח ממקום מנוחת העולמים שלו, ששולחות את הילדים למשימות. ליאור נשלח ללונדון כדי לתבוע את זכויות היוצרים של האב על האינטרנט. לזוהר הוא שולח יצירות אומנות שהוא צייר ומבקש ממנו לערוך תערוכה ואת נטע הוא מסנג'ר להוציא לאור רומן שהוא כתב.

פעם תיארתי מדד שקראתי לו מדד הבולשיט. אם אפשר לקחת משפט ולהפוך אותו והוא נשמע חכם באותה מידה, אז הוא כנראה בולשיט. האומללות של המשפחה של ליאור, זוהר ונטע, די דומה לאומללות של משפחות אחרות כי כולן דומות זו לזו. יש נסיבות מיוחדות - הדיכאון של האם, האיומים המניפולטיביים שלה בהתאבדות, הנוכחות המושתקת של האח שחר, שנולד עם תסמונת נדירה של הזדקנות מואצת ונפטר בגיל 14 ממחלות של בני 80, אבל בסוף יש כאן עוד משפחה לא מתפקדת ולא מתקשרת כזו שלא מצליחה להביא לעולם את הדור הבא, או בכלל לא מעוניינת בזה.

ולמעשה זה לא ספר על משפחה כמו שזה ספר על התמודדות מול המוות האורב בכל פינה. האב שמחליט לייצר חיים שאחרי המוות באופן טכנולוגי, האם החוברת לקבוצת אנשים המנסה בעזרת דיאטה של דם וירקות לא להזדקן ולא למות, סאדיק שעושה מדיטציה, לועס פטריות ומנסה להיות כפיס עץ בזרם החיים, זוהר שממצה את כל ההנאות עד תומן אבל נרתע מילדת סיביר שליאון מחליט לאמץ, ונטע שמזריקה חומרים לשפתיים עוד לפני גיל 40, כדי להעלים קמטוטי זיקנה. אבל הדיון הזה, חשוב ככל שיהיה, נערך בספר באופן מניפולטיבי מדי ושחוק מדי ודי מאוס, והספר בכללותו, כולל הסוף הטוב שבו, לא מעניין במיוחד.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני חודש)
רויטל, נכון. עכשיו כשאני חושבת על זה, בספרים ישנים את צודקת.
ספרי-אופרות-סבון אני פחות מכירה ופחות יודעת.
אפרתי (לפני חודש)
משפחתיות היא נושא חשוב בספרות הישראלית כי היא נושא חשוב בחיים היהודיים והישראלים בכלל. בארצות הברית, בחור או בחורה עוברים לקולג' או לאוניברסיטה למדינה אחרת, והם מגיעים הביתה רק לחג המולד וחג ההודיה. גם באירופה זה שכיח למדי. בכל אופן, גבר ואשה מכירים זה את זה ועד שלא מגיעים ממש לנושא חתונה לא מספרים כלום על ההורים, כאילו זה איזה נושא זניח בחייו של בן הזוג. החברים הם מהווים את המשפחה. רויטל צודקת, בז'אנר אופרות הסבון זה בהחלט שכיח יותר, וגם ברומנים הרומנטיים זה שכיח יותר. המשפחה, אגב, היא כר נרחב לאינטריגות, אהבות ושנאות שיכולים לפרנס ספרות. ספרות עכשווית היא תשקיף של חיים עכשוויים, ומכיוון שבאירופה יש תת ילודה, ברור למה רק בישראל קונים שולחן גדול לחדר האוכל.
רויטל ק. (לפני חודש)
חושבת שבעבר כן היה מקובל לכתוב סאגות משפחתיות שעוקבות אחרי משפחות שלמות, אז אפשר למצוא ספרים ישנים כאלה.
יש גם ספרים כאלה בני ימינו - כולם במשפחה שלי הרגו מישהו, הזוג המושלם, חלק מהספרים של ליאן מוריארטי, רק מה שעולה לי לראש בלי לחשוב הרבה.

נראה לי שבז'אנר אחר לגמרי של עלילה - ז'אנר אופרות הסבון - דווקא אפשר למצוא הרבה עיסוק במשפחה, אינטריגות ותככים וכאלה. או שאולי זה ז'אנר שעבר מן העולם? או השתנה לו הפוקוס?
אין לי מושג:)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ