“בקרב קהילת חובבי המחזה העברי העימות בין סיעת חנוך לוין לפרקציית נסים אלוני חרוג חרג מגבולות הויכוח התרבותי כבר בשנות השבעים, עת תגרות פואייה היו פורצות בקאמרי הישן בין הנצים עטויי האפרו, לצלילי מוסיקת Fאנק קצבית. בשנות התשעים, כשכבר לא הוצגו די הפקות של אלוני כדי לאפשר לחסידיו קרב הוגן, פנו הללו לנלוזות שבשיטות; מסופר, למשל, על מספר מקרים של אלוניסטים מחופשים שהסתננו להצגות של לוין, התמקמו בפינות”