"רק המלך...כמו פצע פתוח...בלב הזיקוקים...בתוך המערבולת של אחיזת עיניים...מלך..." (נסים אלוני: על הנסיכה האמריקאית). נסים אלוני קיבל על המחזה "אכזר מכל המלך" פרס צמח למחזאות ישראלי מקורית. הרי לפנינו המחזה הראשון של אלוני, אשר ניתן לראות בו את ניצניהם (ואף את תפרחתם) של מחזותיו המאוחדים יותר. גם המלך הוא פצע פתוח, גם פה הוא מוקף במערבולת של להטים צבעוניים, וגם פה יש גבר צעיר "מן העניים", העולה על דרך חסרת חת ובלתי מתפשרת - בדומה לדון בריגלה, גיבור המחזה נפוליון - חי או מת, היוצא להרוג את קיסר הצרפתים, מלך העולם, או מאקס למפל, הסוכן הכפול בשעיר אחד לעזאזל. ירבעם בן-נבט, מעין המלט העברי, שייל לזן הגיבורים האלה שמחזותיו של אלוני מלאים בהם, אנשים עזים הבוערים בתחושת שליחות, אך נבלעים ונהרסים בתוך שליחותם. "הנצחונות וגם המפלות עניין הם לספרים", נאמר במחזה. ואולי ניתן להיזכר בדברי הסיום של המחזה דודה ליזה - "אתה רואה, יקירי, מה שמנצח תמיד זה הכישלון..." במחזה הזה - אולי מכיוון שנכתב בידי איש צעיר ועז - אין, אכן, מנצחים; ואפילו הכישלון אינו מנצח, עדיין. אכזר מכל המלך נחשב לאחד המחזות שפתחו תקופה חדשה בתיאטרון העברי. כאשר הוצג לראשונה בתיאטרון "הבימה" ב- 1953 עודד פולמוס ציבורי חריף ואף הועלה לדיון בכנסת; עוצמתו התיאטרלית והשירית לא תשה, ועדיין שבים ומעלים אותו על הבמה, כדרכה של קלאסיקה אמיתית. עתה הוא יצוא בגירסה מתוקנת ומעודכת בספר.