“את המחזה קראתי במקביל לקורס שאני לוקחת באונברסיטה ''תאטרון ישראלי'' ראיתי קטע מהמחזה, ונשאבתי לתוכו. הסיפור מגולל את סיפורם של שני אנשים זרים שנפגשים בגן חצי שעה לפני סגירתו. שני אנשים לא מוכרים, יחסים אפלטוניים לגמרי. כלה בשם ''מי'' וצייד פרפרים העונה לשם ''גץ'' יש בינהם דו שיח מאוד מעניין, שכלל לא קשור לנושא, אלא להעברת הזמן, המחזה כידוע לא הכי ידוע, או הצליח, בתחילת פירסומו בשנות ה60 רק מאוחר יותר, הדיאלוגים היו שנונים. היו רגעים שנאנחתי בהתלהבות, ודמיינתי את עצמי בתוך הכלה הבורחת ''מי'' שבורחת מהחתונה כי החתן מנגן את שמה ולא קורא בשמה, לעומת גץ שחיי באשליה שהוא צייד פרפרים, שהוא למעשה נשוי לאישה וחי בשעמום כעובד כסוכן ביטוח, והשעות בגן בימי רביעי מספקות לו את החיים שחיכה להם, כך גם הכלה מתרווחת לה שם, והם מנהלים דיאלוג מיוחד, בלי פרשייה מיוחדת, ממליצה בחום, ניסים אלוני יוצר פנטזיה ארכטיפית מרשימה, לא לגעת בנושא, אלא להישאב למקומות אחרים, למציאות ולדימיון.
בנוסף המשך למחזה ב''נפטר המתפרע''
שמגולם ע''י גילה אלמגור ויוסי בנאי(ז''ל)”