מאז יצא הספר לראשונה נוספו לו כמה וכמה מהדורות כולל זו החדשה שבידיי, 'שלכבודה' ויתר כנראה <mark>ירון לונדון</mark> על מראהו העדכני של כרסתן חביב-מקשיש (שימו לב לצילום שעל הכריכה המקורית: מרלון ברנדו נשען בנונשלנט על אניו מוריקונה) והלך על גרסת הקומיקס שאינה חושפת קמטים ומשקל, מטבע הדברים. ולא הייתי טורח על פתיח שכזה מעט עוקצני אילולא חשבתי שהפעם, בניגוד להטפות של המחנכת הרשעית מרים מזרחי, כיתה ה'2 בבית ספר "דק

<mark>ירון לונדון</mark> הוא בן שמנתה וסלתה של הישראליות הסוציאליסטית. אבל אני רואה בו יותר בן מפונק של המסתדרים מתל אביב. אלה שקרובים לצלחת, וכל חייהם קיבלו את מנתם עם כפית של כסף מפוצצת הדבש ובחמאה.
אינני טוען חס וחלילה שהאיש לא ראוי או בלתי כישרוני, להפך, <mark>ירון לונדון</mark> הוא איש אשכולות אמיתי, בעל כישרון אדיר בתחומי האמנות, קומוניקציה להמונים ותקשורת כתובה. הוא שולט בעברית על כל דיקדוקיה ועל כל מכמניה, אין ספק

לו הייתי פירט

אני אוהבת את <mark>ירון לונדון</mark>. לא תמיד יכולתי לומר את זה, אבל אחרי שצפיתי בו ב"שיחת נפש" עם פרופסור יורם יובל, וגיליתי יותר מטפח אחד או שניים החלטתי לקרוא את האוטוביוגרפיה החדשה שלו ולחשוף עוד אי אלו טפחיים .
"אני מעורר אנטגוניזם", הוא אמר ליורם יובל, "בגלל שאני אשכנזי מדושן, שמשתמש במילים גבוהות". ויש משהו כובש ביכולת של כל אדם להצביע על הצדדים הפחות מחמיאים של אישיותו, ולונדון חזק ב

אתם מכירים את זה שיש אנשים שאנחנו מסמפטים אותם בלי לדעת למה? אז בדיוק כזה <mark>ירון לונדון</mark> בשבילי. חשבתי שאם אני אקרא את ספר הזיכרונות הזה שהוא כתב אני אמצא סופסוף סיבות, למרות ששם הספר כאילו כבר רומז לכך.

השאלה שהתלבטתי בה היא אם לרכוש את הספר הזה או לשאול אותו מהספריה העירונית, ואתם יודעים מה מזל שהלכתי על האופציה השניה. כי כאחד שבדרך כלל לא רק שלא נוהג כך אלא אפילו מקפיד לקרוא את רשימת התודות וה

כמו שכתבתי כבר יותר מפעם אחת, אני מאוד אוהב ספרים אוטוביוגרפיים וספרי זיכרונות. <mark>ירון לונדון</mark> הוא איש תקשורת רב-פעלים וידוען ישראלי. הוא ידוע ביותר היום בעיקר בגלל היותו איש טלוויזיה, אבל בחייו הלא קצרים, כבר היה שחקן בתיאטרון ובקולנוע, צייר ומאייר (שלמד ב"בצלאל"), פיזמונאי, קריין בתחנות רדיו, עיתונאי וכמובן איש טלוויזיה ותיק, שכמה תוכניות טלוויזיה שבהן כיכב כמו למשל "מסיבת גן" "טנדו" ועוד רבות, זכו

<mark>ירון לונדון</mark> אדם בעל ידע בלתי נדלה, הנובע מסקרנות אין סופית, המתבטא בעיברית נהדרת. מראין מצוין כותב נהדר. הלואי וירבו כמותו. הספר מקסים מענין חלקו הראשון על חייו כילד בבית הוריו ועיקר חלקו השני על הקרירה העיתונאית שלו. חבל שלא סיפר קצת על חייו הבוגרים על משפחתו בנותיו בנו אישתו. הספר משקף גם את חיי צפון תל אביב בימי ראשית המדינה. שנים עליהם רבים חושבים שאוכלוסית תל אביב ליקקה דבש והעיר "הגדולה" סי

בסוף שנות ה-80' ערכו קישון ו<mark>לונדון</mark> שבוע של דו-שיח, לרגל מלאות 65 שנה לקישון (יליד 1924). בשבוע הזה סיפר קישון על הרקע הביוגרפי שלו שעד אז היה ידוע רק ממה שבצבץ פה ושם מתוך ההומרסקות שלו. הספר הזה הוא פריו של השבוע הזה.
חלק גדול בספר מוקדש לשנות ההישרדות של קישון בהונגריה הפרו-נאצית הנלהבת. רצף של מקרים ממוזלים במיוחד שמר עליו בין החיים.
בתום המלחמה התמסרה הונגריה באין ברירה לכוחות "הקידמה" ו"המח

אחי הקדים אותי בקריאה וזה מה שמצא לנכון לפרסם בפייסבוק:







גדעון אלון

23 דקות ·
.
אני ממליץ בחום על ספרו האוטוביוגרפי של <mark>ירון לונדון</mark> "לו הייתי פיראט". מרגע שרכשתי אותו לא הנחתי אותו מידי. העברית הרהוטה, חוש ההומור, הסיפורים המרתקים על מאחורי הקלעים של התיאטרון מהימים שאביו בצלאל לונדון שיחק עם מסקין, רובינא וברטונוב מעניינים מאד, הסיפורים על תקופת עבודתו ברשות השידור ברדיו ולאחר

נהניתי, בעיקר מהעברית המשובחת וגם לא פחות מתיאור הזיכרונות של <mark>ירון לונדון</mark>. בהחלט ספר קריא ומעניין ששופך אור על דמות מוכרת ומסביר לא מעט על הרקע ונותן להבין מיהו ומהיכן נובעים מעשיו וכתיבתו. בכיף.