ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שני, 5 בנובמבר, 2018
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
בסוף שנות ה-80' ערכו קישון ולונדון שבוע של דו-שיח, לרגל מלאות 65 שנה לקישון (יליד 1924). בשבוע הזה סיפר קישון על הרקע הביוגרפי שלו שעד אז היה ידוע רק ממה שבצבץ פה ושם מתוך ההומרסקות שלו. הספר הזה הוא פריו של השבוע הזה.
חלק גדול בספר מוקדש לשנות ההישרדות של קישון בהונגריה הפרו-נאצית הנלהבת. רצף של מקרים ממוזלים במיוחד שמר עליו בין החיים.
בתום המלחמה התמסרה הונגריה באין ברירה לכוחות "הקידמה" ו"המחר", כפי שקישון קורא להם בלעג מר, קרי ברית המועצות.
קישון המוכשר השכיל להצליח במולדתו בזכות כישורי הכתיבה שלו ובזכות תושייתו, אך סבל קשות ממכבש הלחצים האידאולוגי שעיוות ומחץ כל חלקה טובה שעוד נותרה בחברה ההונגרית.
קישון נמלט, גם כן במזל גדול, והגיע לישראל עם רעייתו הראשונה.
מכאן והלאה לא פסק מסלול הנסיקה של העולה החדש ברוך הכשרונות.
קישון מרבה לספר על עלבונו מחוסר הפירגון המספיק שזכה לו בארץ. לונדון לא מרחם ואומר לו ש"טענות הקיפוח" שלו "כבר יצאו לכולם מהאף".
קישון גם מפרט על גישתו לחיים, לאידאולוגיות, לאופי האנושי, לפלסטינים, לעדות המזרח, לשמאל הישראלי, לגוש אמונים ועוד.
השקפת עולמו ימנית. הוא מנסח אותה בחדות, בחריפות. לעתים טענותיו מבריקות בפשטותן.
דרך התישאול של לונדון הפריעה לי לעתים קרובות.
לונדון מטיח בקישון לאורך הספר שהוא צבוע, שהוא נהנתן, שהוא בכיין ומתקרבן, שהוא פשיסט ולאומן, ועוד.
למה זה צריך להיות כך?
נדמה לי שבתקופה שבה הספר הזה נולד התייחסה הברנז'ה העיתונאית והאמנותית בהתנשאות מלאת ביטחון עצמי אל מי שהשקפת עולמו הייתה ימנית ושסל התרבות שלו לא כלל כמה רכיבים הכרחיים לטעמה. מנקודת המבט הזו זהו מסמך עגום שעשוי להסביר לא מעט על התהליך הסוציולוגי המורכב בישראל של יחסי אליטה-כל השאר.
אך נניח לזה, כי זה לא העיקר.
סך הכל היה לי מעניין מאד להתוודע להיבטי העומק באישיות ובהשקפת העולם של האיש שהצחיק אותי כל כך הרבה.
מתוך שלל הסיפורים והאנקדוטות הגודשים את הספר בחרתי בשתיים:
1. במחנה העולים "שער העלייה" פגש קישון לראשונה בחייו יהודים מארצות ערב. בתחילה נרתע, אך מהר מאד למד להעריך. על דמותו של שכנו למחנה בנה את דמותו של "סאלח שבתי".
2. קישון היה חובב שחמט פעיל במיוחד. פעם שיחק עם אנטולי קרפוב (!). קרפוב עשה את צעדו הראשון במשחק, קישון חשב מעט והודיע "נכנע".
28 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מירה, תודה רבה על דברייך.
|
|
Mira
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
עמיחי ביקורת מהממת.
ולדעתי, למרות הדיעה של לונדון ואהבת הקהל כמו שכתבו לפני, הרגשתו של קישון הייתה אמיתית. הברנז'ה לא התייחסה אליו בכלל. הסיבה למבטא זה בכלל כשלמד בארץ עברית כשהיה בישוב עולי הונגריה שלימדו אותו עם המבטא.. הוא היה אאוטסיידר שראה את האמת שלפעמים חלק מ"הגדולים" לא אהבו את הראי והאמת בפנים. |
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
פאלפ, תודה רבה.
אני שמח להתוודע לאהבתנו המשותפת לשחמט. |
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת מרתקת, עמיחי.
לא אוסיף יותר על תחושת העלבון של קישון, אבל שמח שהזכרת את קרפוב, אלוף עולם רוסי אתני ויריבו של גארי קספרוב הארמני-יהודי. בברה"מ היה פיצול ייצרי בין תומכי קרפוב (שהיה גם יקיר הממסד) לקספרוב שהיה אהוד על קבוצות מיעוט ומתנגדי המשטר. ממה ששמעתי קרפוב הוא אדם צנוע ונעים הליכות.
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
כרמליטה - תודה גדולה על הבהרת הדברים.
|
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
מתבקש לגדר את דברי קישון בקונטקסט של זמן.
מקריאת התגובות עלה בדעתי שיש להדגיש את קונטקסט הזמן בו נאמרו הדברים. ראשית, יש לשים לב שהמפגשים בין לונדון לקישון נעשו בסוף שנות ה-80', כפי שציין עמיחי בתחילת הסקירה. לכן ציון זכייתו בפרס ישראל ב-2002 לא רלוונטי. מן הצד האחר ייתכן ורלוונטי מאד - שכן קישון זכה בפרס רק בערוב ימיו, בהתקרבו לגיל 80. אולי ציפה לקבלו שנים לפני כן. אולי גברה מרירותו כי בצמוד לתקופה בה נערכו הראיונות, זכה משה שמיר ב-1988 בפרס ישראל לספרות. שמיר עצמו היו דחוי ע"י הברנז'ה של היוצרים והמבקרים באותה תקופה עקב דעותיו הימניות, שהלכו והקצינו מאז מלחמת ששת הימים - 1967. לול התרנגולות - ב-1955 היתה "עם עובד" די בתחילתה. עדיין לא היה לה המקום והחותמת של איכות כמו בשנים הבאות. בכל מקרה - קישון לא קיבל חיבוק מהברנז'ה באותן שנים. היו כאלה שהתייחסו אליו כ"עולה החדש הנצחי". ייתכן שגם לו יד בדבר, כי מחוץ לכתיבה היה פחות תקשורתי מאשר טומי לפיד למשל עד 1967 קישון לא היה מזוהה מפלגתית. אחרי 67' הביע דעות ימניות. עד 1970 זכה בלא מעט פרסים. בין 1970-1988 לא זכה באף פרס בארץ. חרה לו מאד שסרטו "השוטר אזולאי" שזכה בלא מעט פרסים בחו"ל, הוגדר ע"י מבקרים בארץ "סרט בורקס". (יש אומרים ששם הז'אנר "סרטי בורקס", נגזר בכלל מסרטו זה שהבורקס מככב בו לא מעט פעמים...). ועכשיו ציטוט מויקי: "באותן שנים, הרבה קישון לקבול על יחס מזלזל כלפיו מצד האליטות בישראל. לטענתו, לאחר שהזדהה עם עמדות הימין בישראל, החרימה אותו התקשורת הישראלית והמבקרים כתבו ביקורות שליליות על יצירות שלו שקודם לכן כתבו עליהן ביקורות אוהדות. קישון נתן דוגמאות רבות לסופרים אשר התעלמו ממנו." לעומת זאת, קהל הקוראים נשאר נאמן לו. ושוב - ב-1988 - סמוך לראיונות עם לונדון, הועלה "סלאח שבתי" כמחזמר ב"הבימה". הקהל אהב, המבקרים - לא, דבר שחיזק את מרירותו. ****** כדאי לדעת שהספר "קישון: שמו הולך אחריו", שיצא לפני שנה, הוא מהדורה חדשה של הספר "דו-שיח ביוגרפי" שיצא ב-1993. השם החדש ניתן בעקבות שמה של סידרת טלויזיה ששודרה בשנה שעברה ושהתבססה על הספר בשמו המקורי. |
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אין ספק שקישון היה נפוץ בעם. לעומת זאת, התקשורת ראתה בו נטע זר עם מבטא. זה לא
היה המקרה עם טומי לפיד ולכן קשה לי להעלות מנבכי הזכרון מדוע נבע ההבדל הזה. אולי ההכרה בקובעי הבון טון לא היתה מלאה וזה חרה לו.
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
Tamas (תמה?) - תודה על דברייך.
גלית - תודה רבה על מה שהוספת לנו. שתיכן מחדדות מכיוונים שונים את מה שכתבתי מקודם - לא ברור מהספר על מה בדיוק קישון מלין. אין ספק שהצלחתו בקרב הציבור הרחב הייתה גדולה. ייתכן, איני בטוח, כי עיקר תלונתו מופנית כלפי מבקרי הספרות והחוגים לספרות באוניברסיטאות שלא לקחו אותו ברצינות הראויה לו לדעתו. אולי (רק אולי) רצה להיחשב לאיש רוח ששואלים מה דעתו על ענייני השעה, כמו ששאלו סופרים "רציניים", משוררים, אנשי אקדמיה מסוימים וכו'. איני יודע. גלית, אני מוסיף על מה שכתבת, שספרו "השועל בלול התרנגולות" יצא בסדרת "הספריה לעם", אולי סדרת המיינסטרים בה"א הידיעה של הספרות הישראלית. עם זאת, פרס ישראל שקיבל לא היה בתחום הספרות ולא בתחום הקולנוע (תזכורת: זכה ב"גלובוס הזהב", היה מועמד פעמיים לאוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר) אלא בתחום המעורפל למדי - "מפעל חיים". אולי בכל זאת אין עשן בלי אש. |
|
גלית
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
אני לא יכולה להתווכח
עם הרגשה אישית של בן אדם.
מהצד שלי האישי זה נשמע קשקוש, שמו של אפרים קישון ידוע ומוכר הרבה יותר מכותבים אחרים בני זמנו . אני מעולם לא חשבתי שיש עליו תווית של ימני . למעשה כשקראתי מה שכתבת עמיחי , עצרתי לשניה ואמרתי , רגע ...מה? הוא ממש לא הודר ממערכת החינוך, אני למדתי אותו. ספר שלו חולק לכוחות הבטחון אי שם בשנות ה 80 (X25)כל הספרים שלו נתנו להשגה בקלות רבה בסיפריה הבית ספרית והמושבית וכולם אף הוצאו מחדש לפני אי אלו שנים . הוא אחראי לכמה מאבני המסד של תרבותנו ,הן בקולנוע(סאלאח שבתי, השוטר אזולאי,קזבלן) והן בתיאטרון (שוב קזבלן וסאלאח שבתי) והוא מעולם לא הוחרם (עד כמה שידיעתי מגעת ) כמו חנוך לוין לדוגמה. עד היום הן פופולריות. חתן פרס ישראל פור גוד סייק! מועמד לאוסקר , זכה בקאן כנציג ישראל. הלכתי לבדוק את עצמי בויקיפדיה - בשנות ה 60 נערכה תחרות ארצית של בקיאות בכתבי קישון קיפוח זה לא |
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
קישון היה רב אומן של השפה העברית. ומצער שזכה להדרה מהקליקה הספרותית ומערכת החינוך רק בשל היותו שייך לצד הימני של המפה הפוליטית.
לשאלתך עמיחי, אחד הדברים שתסכלו אותו היה, למשל, שיצירותיו לא נכללו בתוכנית הלימודים של מערכת החינוך ( שר החינוך דאז היה יוסי שריד), בעוד ששיריו של מוחמד דרוויש כן נכנסו. |
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
כרמליטה - רק אחרי תגובתי הקודמת ראיתי שכתבת.
תודה רבה על הדברים. לא לגמרי ברור לי מהו הפירגון שהוא חשב שלא ניתן לו ממנו מספיק. האם עצם הכתיבה ההומוריסטית לא הוערכה מספיק? ועל ידי מי? האם הוא כאב את הביקורת שנכתבה על ההומרסקות שלו? זה לא כל כך ברור מהספר. |
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
מחשבות, סקאוט - תודה רבה על תגובותיכם.
חני - תודה רבה על דברייך. הייתי מחליף את המילה "התהפך" במילה "השתנה". בברנז'ה העיתונאית ובקרב אנשי האמנות למיניהם אין רוב לימין. רחוק מכך. את צודקת לגמרי שיש בתוכם היום הרבה יותר ימניים בהשוואה למצב מלפני 30 שנה (ואף פחות מזה). יעל - תודה רבה על הדברים. הוספת דברים חשובים. הזכרת לי בדברייך את אחד הכינויים שהמציא לארצנו - ארץ קנאן. |
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
יעל,
השיחות נערכו בשנות ה80' - ואז אין ספק שקישון לא זכה לפירגון מצד רוב אנשים התרבות שנמנו על השמאל.
גם לפני כן לא תמיד פירגנו לו - למרות שהיה הסאטיריקן המוצלח ביותר. כנראה עקב העובדה שבעיני אנשי התרבות הצברים, או הותיקים נחשב זר עם מבטא גלותי כבד. נכון שגם הוא לא היה כליל השלמות, אבל גם דן בן אמוץ - לא, ובכל זאת חיפו עליו. עמיחי, תודה על הסקירה. |
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מעניינת מאד.
אכן הממסד הספרותי בארץ עיקם את אפו לגבי מה שכתב קישון. אני לא חושבת שהבעייה היתה השקפת העולם הימנית שלו (מפאי שהיתה בשלטון היתה ימנית ונצית כמוהו לפחות, בניגוד לדימוייה "השמאלי") לדעתי הבעייה היתה החומר שהוא כתב: בדרך כלל קטעים קצרים, שפורסמו בעיתון (ב'מעריב' המנוח) וללא כובד ראש ורצינות, שהיו, כך נראה, הכרחיים בספרות הישראלית הצעירה. ובנוסף - הוא היה פופולארי ונקרא על ידי המונים! ולזה שום סופר לא יכול היה להישאר אדיש. קישון עם כל כשרונו היה מבורך גם ברדיפת-כבוד אובססיבית ובתחושה שהוא לא מקבל את הכבוד הראוי לו כי רודפים אותו. והוא הוסיף חומר בעירה למדורת הגינוי, ההתנשאות והקינאה. כך שמה שטען קישון היה, כנראה, נכון, אבל הוא תרם את תרומתו שזה יהיה המצב. |
|
חני
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
עמיחי יופי של סקירה!
שני אישים שהם אישיות כל אחד בפני עצמו, לונדון הרי בוטה ונפלא בחכמתו תמיד.
לגבי מה שכתבת על הברנז'ה התקשורתית של אז, זה לגמרי נכון! אבל מאז עברו הרבה מים בנהר והמצב השתנה לאין ערוך וזה אומר שלמישהו זורחת השמש בשילטון אך זה בהחלט לא לשמאל. |
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
ומחשבות- הרגת חחח
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
כתבת יופי! קישון היה אדם ברוך כישרונות, אמת. ומשעשע כהוגן!
אהבתי את האנקדוטה השניה שהבאת, עם השחמט. הוא גם חריף שכל מכיוון שהבין שלשחק נגד שחקן מוכשר ואלוף זה בזבוז זמן ועדיף לנפנף בדגל לבן כבר מההתחלה (:
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
טוב שהוא נכנע רק בשחמט. ללונדון בהחלט זורחת השמש מהתחת.
|
28 הקוראים שאהבו את הביקורת