מוזר, אבל בכלל לא התכוונתי לקרוא את הספר הזה. על <mark>אדם ברוך</mark> שמעתי (בבורותי) רק לאחר מותו ואת הספר גיליתי בספריה במקרה, בערמת הספרים לתיקון. פתחתי בעמוד המבקר את נטייתה של הטלוויזיה בארץ להציג דתיים כפולקלור נחות-משהו ובצורה המשטיחה את הדת, והזדהיתי מיידית לא רק עם התוכן אלא גם עם ניסוח הביקורת המדויקת על עולם התקשורת הישראלי. לקחתי את הספר הביתה ולא הצטערתי.
הספר הוא בעצם אוסף של טורים בנושא תקשורת

לא להאמין איך בשנים האחרונות התרוקנו מאנשים משכילים, <mark>אדם ברוך</mark> זכרונו לברכה הוא ללא ספק אחד מאלה שאני אישית מתגעגע אליהם, והתרגשתי עד מאוד לקרוא ולדעת מחברת האתר, נעמה שאני ככל הנראה לא היחיד.

הבוקר התעוררתי ובזמן שזיפזפתי בין ערוצי הטלויזיה שמתי לב ששידרו בשידור חוזר, אחרי שנים שוב את התוכנית "ממני" (אחת מתוכניות האירוח שהיו משודרות מדי שישי בערוץ הראשון) בה אירח מני פאר את ברוך (מאיר רוזנבלום,

זהו ספר לימוד, לאורך הקריאה הרגשתי שאני בשיעור אינטימי , מתמשך של מורה רב ומחנך.
<mark>אדם ברוך</mark> בא ללמד את הקורא מהו המושג בית, הבית התרבותי שלנו ,הציבורי ולבסוף הצצה אל הפרטי.
התנועה הכללית של הספר נעה ממבט מרחוק על הבית ההיסטורי שהיה ואיננו עוד ו ומתקדמת אל ימינו .
כל פרק ופרק יורד לפרטים הקטנים ביותר ומנתח בצורה יסודית ומקיפה אספקטים שונים ,נסתרים מהעין לרובינו שבונים יחד את הבית של כל מי שחי פ

זהו בעצם סיפורה של התקשורת הישראלית - בעיקר העיתונות והטלויזיה - מתחילת שנות ה-70 ועד 2008, עת פטירתו של <mark>אדם ברוך</mark>. הסיפור המצטייר ממנו הוא בעיקר עצוב, סיפור של התדרדרות - מה שפעם נחשב נמוך היום נחשב לסטנדרט, ולעתים אפילו סטנדרט גבוה. באוסף דבריו של <mark>אדם ברוך</mark> מטוריו בכתבי עת ועיתונים שונים, בהם היה שותף ככותב ועורך, מתגלות המגמות והתופעות שממשיכות ללוות אותנו עד היום בעולם התקשורת. עצוב ואולי מייאש

זהו ספר על דוד אבידן; על מקסים גילן; על רוברט מקסוול; לא. זהו ספר על <mark>אדם ברוך</mark>. על האופן בו הוא רואה-חווה את התרבות/ציבוריות הישראלית מזה עשרות שנים. <mark>אדם ברוך</mark> אינו מסתיר זאת. הוא אומר זאת. מפורשות. "אני חייב לתת תוקף לרפי לביא (שמואל גורודיש/יאיר גרבוז וכד') בעיני ישראלי שכלל אינו מכיר את יצירתו. אני חייב? כן. מטעם עצמי, גם בשביל להעניק לעצמי את תוקף: מה עשיתי כאן ארבעים שנה שנה עם או לצד רפי לביא

אני מאד שמח שקראתי את הספר הזה.לא מפני שמדובר בספר מרתק או מדהים באיכותו, אלא מפני שלדעתי זה חשוב להכיר את סגנון הכתיבה והחשיבה המיוחדת של <mark>אדם ברוך</mark>. הספר מקנה במובלע כלים לחשיבה ביקורתית על עולם התקשורת בכלל, ועל עולם העיתונאות בפרט. הספר מתפרס על תק' מאד רחבה ולכן לעתים נראה שהוא "לא קשור למציאות". אך כפי שציינתי,יתרונו נובע לא מהאקטואליות שלו, אלא מהחשיפה לסגנונו המיוחד של ברוך. ספר חובה לתלמידי

****





נו, מה? יום כיפור. ואני, יוצא בשאלה עצלן ודילטנט שכמותי, על מה אכתוב? אז הנה, ספר שאותו אני קורא לסירוגין כבר זמן מה, ונפעם מהידענות, מהחכמה ומטוב הלב של האיש הזה, וגם משתומם קצת על כך שנראה שזו לא גאווה גדולה להיות יהודי היום. שאיכשהו, תרבות גדולה ומפוארת עם הלכות וחוקים ודינים מדוקדקים הפכו, בעיקר אצל חלקים גדולים מהעולם החילוני - מיותרים, פרימיטיביים ואפילו מבישים. מה לנו ולכל ה

קודם כל אפתח ואומר ש<mark>אדם ברוך</mark> היה ונשאר המנטור שלי מורי ורבי בכל הקשור להשקפת עולמי בכלל.
זהו בעצם מדריך חובה המציב ראי אמיתי לכל ידיעה עיתונאית , תכנית טלוויזיה ומקבלי ההחלטות המושכים בחוטים בעולם התיקשורת.
ספר חובה לכל אדם השואף לפתח התבוננות ביקורתית בכל עולם התקשורת הישראלי.

קראתי קטעים מתוך עניין אישי ב<mark>אדם ברוך</mark>. כתוב היטב (ברכה ב.)