בסיפוריו הקצרים יצר אדם ברוך סוג חדש של פרוזה סיפורית בעברית, המצטיין מצד אחד בדייקנות חזותית אולי חסרת תקדים, ומצד שני בניתוח חריף, לעיתים עד אכזריות, של מצבים מן החיים היהודיים והישראליים בתקופתנו.
ההתבוננות קודמת אצלו לכל הכללה לגבי משמעות – מוסרית, חברתית או היסטורית.
פעם אחר פעם מתבונן המבט של אדם ברוך ומציין בקיצור, אך בסבלנות חסרת פניות, מה יש ומה קורה. יותר מאשר ההתנגשות הגלויה, מה שראוי לייצוג בעיני אדם ברוך הוא דווקא אותו מימד מתעתע של היצרים והפחדים, האשליות והאיומים, ההדמיות ומצגי השווא, מחוות הכבוד ותכסיסי ההשפלה, ההערכות המשתנות של יחסי-הכוחות בהתאם לשינויי הנסיבות.
איפשהו בתוך הסָמָטוֹכָה צריך להיות תקוע איזה גרעין קשה של עוצמה ממשית, כמו יהלום ברקטום של סוחר יהודי שסגר עסקה בבית מוקף בעלי-חוב תקיפים.
בספר מכונסים 41 סיפורים, שנבחרו מתוך המאות שפירסם אדם ברוך בשעתם ב"קשר עין", מדורו האישי ב'ידיעות אחרונות'.
מעבר לתכונות הסגוליות של הריאליזם הספרותי הקשה שבהם, מספקים הסיפורים מידע על המציאות ההיסטורית, הישראלית והיהודית, והשאלות שהועלו בהם עודן איתנו וממשיכות לטרוד את מנוחתנו.
מתוך הביוגראפיה המסוימת שלו, שמקטעים ממנה (ילד דתי, עורך-דין, עיתונאי, מילואימניק, גבר) מונחים פה כתשליל מעובד לצד חומרים אחרים, ידע אדם ברוך לזהות את גילוייהם הקונקרטיים של מתחים ממשיים לפני שעלו אל פני השטח.
התמונות שרשם משרטטות מפת כוחות שקווי המתאר שלה ממשיכים לרחוש מתחים חיים גם היום.