הביקורת נכתבה ביום שבת, 4 באוקטובר, 2014
ע"י Huck
ע"י Huck
זהו בעצם סיפורה של התקשורת הישראלית - בעיקר העיתונות והטלויזיה - מתחילת שנות ה-70 ועד 2008, עת פטירתו של אדם ברוך. הסיפור המצטייר ממנו הוא בעיקר עצוב, סיפור של התדרדרות - מה שפעם נחשב נמוך היום נחשב לסטנדרט, ולעתים אפילו סטנדרט גבוה. באוסף דבריו של אדם ברוך מטוריו בכתבי עת ועיתונים שונים, בהם היה שותף ככותב ועורך, מתגלות המגמות והתופעות שממשיכות ללוות אותנו עד היום בעולם התקשורת. עצוב ואולי מייאש לראות איך התקווה לפלורליזם ויתר חופש ביטוי, כתוצאה מכניסת ערוצי טלויזיה נוספים לישראל, התחלפה בייאוש מההשפעה של תרבות הרייטינג על הטלויזיה, שבאופן פרדוקסלי הפכה את הטלויזיה המסחרית (ערוץ 2 ו-10) לפטריוטית אף יותר מהטלויזיה הממלכתית. הסיבה? הכסף. משתלם יותר להיות פטריוט ולהגיד מה שרוב הציבור רוצה לשמוע.
בעוד שבטליויזיה הוקמו ערוצים חדשים (שכאמור, לא תרמו לחופש הביטוי ולשיח הציבורי אלא הפכו אותו לרדוד וצהוב יותר), עיתונים הולכים ונסגרים בתקופה הנסקרת, וגם בהם הולכת וגוברת השליטה של בעלי ההון. זהו הסיפור האמתי העולה מהספר. אם אני לא טועה הוא מהראשונים שהחלו לדבר על שליטת "10 המשפחות" על הכלכלה הישראלית והקשר שלהם לעולם התקשורת. האופן בו התקשורת מנוצלת באופן ציני על-מנת לשמר את הכח בידי בעלי ההון מתואר באמצעות ניתוח השפה, הצילומים והתכנים בטלויזיה המסחרית ובעיתונות, וכיצד גם התקשורת הציבורית מושפעת מכך (ציטוט "מה משותף לכל בעלי המניות הנוכחיים והעתידיים של ערוץ 2? הם יעשו הכל להרחיק את ילדיהם מהשפעת ערוץ 2").
כהרגלו, אדם ברוך משלב בכתיבתו מתוך עולם ההלכה וביקורת האומנות, ונוגע במשמעויות של השפה בה נעשה שימוש באמצעי התקשורת, במשמעויות הצילומים, ביחסי כסף-תקשורת, תחרות בעולם התקשורת, אתיקה עיתונאית - וכרוניקת ההתדרדרות ניכרת כמעט בכל תחום. האידיאל של תקשורת חופשית, המשרתת את הציבור, הולך ונסוג מפני שני גורמי כח: הממשלה וההון, שחברו יחד, במודע או לא במודע, כדי להוציא מעולם התקשורת את הנושאים המהותיים לציבור. הפטריוטיות (השפה הצבאית שמאפיינת את הכתבים הצבאיים) הולכת טוב יחד עם הבידור הזול שהולך טוב יחד עם הערצת ההון (ושנאה ובוז לעני ולמי שאינו חלק מ"מדורת השבט").
הקריאה בספר נותנת מבט על התהוות עולם התקשורת המוכר לנו היום, ואף על-פי שההתייחסות בספר להשפעת האינטרנט הינה מועטה, מטבע הדברים, הספר מאפשר לקורא מבט ביקורתי יותר על התכנים מהם אנו ניזונים ע"י אמצעי התקשורת.
אדם ברוך מסיר את המסיכות מעולם התקשורת ומציב מראה שמזכירה לנו את המטרה האמתית אליה צריכים לחתור אמצעי התקשורת: חשיפת האמת, לאפשר דיאלוג בין בני-אדם, להכיר את הסובבים אותנו מתוך כבוד לאחר - רק כך אפשר לתקן עוולות חברתיים ולהשתחרר מדיכוי.
עוד משפט מהספר: במריבות אלימות בין בני-זוג המתרחשות בבית, החפץ היחיד שלא ניזוק הוא הטלויזיה.
שנה טובה וגמר חתימה טובה.
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Huck
(לפני 11 שנים)
תודה רץ ונעמה.
נעמה, בעניין האינטרנט - מעניין שאדם עם ניסיון רב כמו שלו וכושר אבחנה לא התייחס בצורה יותר עמוקה להשפעה שלו על עולם התקשורת בכלל והחדשות בפרט. אפשר לדון בכך הרבה. האינטרנט מאופיין בביזור רב ויש בכך כמובן יתרון עצום לחופש הביטוי. כל התופעה של הבלוגים היא דוגמא מצויינת לכך. אבל גם כאן יש סכנה של השתלטות גורמים מסחריים גדולים על אספקת המידע - גוגל זו כמובן הדוגמא הבולטת - כאשר האינטרסים המסחריים מביאים לשיתוף פעולה עם הממשלות השונות ונגד האזרחים (בסין חלק מהחברות האינטרנט מצנזרות את עצמן על-מנת לא להתעמת עם הממשלה הסינית ולסכן את פעולתן בשוק הגדול שלה). |
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים)
אני מודה לך ומברכת על הבחירה בספריו של אדם ברוך. בקשר לעמדתו כלפי האינטרנט , זכור לי שאמר שלאינטרנט יש כוח משלו ויום יבוא ויהיה גולם שקם על יוצרו.
את הנעשה באולפן החדשות של ערוץ 2 על יושביו הקבועים רוני דניאל ואיתן בן אליהו תיאר בפירוט מאחד בפרקי הספר. כלום לא השתנה מאז
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים)
ביקורת מצוינת - אין ספק שריבוי ערוצי המידע מהווה מצד אחד יתרון ומצד שני חסרון - לאנשים יש את היכולת להעביר מסרים אישיים כאלה שיוצרים מחאות חברתיות
זה עולם תקשורת חדש המצוי בשינוי ובהתהוות.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
