הביקורת נכתבה ביום שבת, 2 באפריל, 2011
ע"י ירושלמי
ע"י ירושלמי
זהו ספר על דוד אבידן; על מקסים גילן; על רוברט מקסוול; לא. זהו ספר על אדם ברוך. על האופן בו הוא רואה-חווה את התרבות/ציבוריות הישראלית מזה עשרות שנים. אדם ברוך אינו מסתיר זאת. הוא אומר זאת. מפורשות. "אני חייב לתת תוקף לרפי לביא (שמואל גורודיש/יאיר גרבוז וכד') בעיני ישראלי שכלל אינו מכיר את יצירתו. אני חייב? כן. מטעם עצמי, גם בשביל להעניק לעצמי את תוקף: מה עשיתי כאן ארבעים שנה שנה עם או לצד רפי לביא וגינוסר".
אדם ברוך כותב בשישי/מעריב. אדם ברוך חוקר תרבות ישראלית-יהודית. אדם ברוך מעורב בתחום התקשורת. בטלביזיה. בעיתונות. אדם ברוך חבר של גורודיש/גילן/מקסוול/אבידן. החברות עם אדם ברוך היא שמצדיקה את הנכחתם בחיי הקורא. את קיבועם/שימורם בתודעה הציבורית. כמו אותם שליטים מצריים קדמונים, שהושכבו חנוטים בפרמידות הענק, לעולמי עד, כך מבקש ברוך לחנוט את גיבוריו/חבריו, ולשמרם בתודעה.
מה נשמע בבית פורסם בשנת 2004. שנה לאחר מכן (2005) נפטרה דליה רביקוביץ. בוצעה תוכנית ההתנתקות; אריאל שרון הפך ממוקצה לאהוב. אצל חלק. אחרים המשיכו לתעב אותו. פסטיבל ירושלים לקולנוע התקיים שנה נוספת. שפילברג ביים סרט נוסף חסר טעם.
ויקירתי - ביום שישי אחרי הצהריים, כאשר השבת נכנסת, המקום שלך ושלי הוא בבית, בירושלים.
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
