אז על הספר הזה יש עשרים ביקורות, רובן הגדול נכתב לפני חמש עשרה שנים, סמוך לזמן שהספר יצא לאור. אם לשפוט על פי הביקורות, כנראה שאירן היתה הרבה פחות מעניינת ומסקרנת, והרבה פחות רלוונטית לחיים היומיומיים ממה שהיא כרגע בשבילי. אני מודה ומתוודה שלו הספר היה מתגלגל לידי אי אז בשנת 2011 או 2012 סביר שלא הייתי טורחת לפתוח ולקרוא אותו, ואם כן כבר הייתי לוקחת אותו לידי ומתחילה לקרוא, הרי שהייתי סוגרת מהר יח

סיפור אישי אוטוביוגרפי של <mark>אזאר נאפיסי</mark> משולב עם הרבה מיתולוגיה פרסית
ואקטואליה אירנית.
לא נפלתי על ברכי מרוב התלהבות. לא הרמתי את ידי ועזבתי באמצע.
לא משעמם עד מוות, לא מלהיב במיוחד.
ככה. בינוני להחריד.
הספר אכן נכתב בשפה קולחת ופשוטה ויש בו צירוף של אוטוביוגרפיה ותיאור ארועים אקטואליים-היסטוריים מחיי האומה הפרסית-אירנית (סוף כל סוף קיבלתי הסבר מה פירוש אירן = ארץ הארים)את שמה מפרס לאירן החליף

ספר לא פשוט לקריאה.
טהרן היא לא מקום נעים ובטוח לנשים, בכלל לא.
היא גם לא מקופ עבור אנשים שיש להם חשיבה משלהם, שאוהבים ספרות ממגוון סוגים, ושרוצים לדון בה.
קבוצת נשים נפגשת פעם בשבוע למועדון קריאה סודי. הן קוראות את לוליטה, ספר מטרגר כשלעצמו, ודנות עליו ועל חייהן. תוך שהן עוברות סערות לא פשוטות.
הקבוצה מורכבת מפסיפס של העם האיראני, נשים ממשפחות שמרניות יותר ופחות, הדיאלוג שנוצר בניהן לא חף מוו

שלום חברים,
התחלתי לעיין בספר בחמישי בלילה, והספר לא הרפה ממני...
הייתי עייפה והלכתי לי לישון..
כל סופשבוע זה, למעט הליכה של שבת בבוקר בחוף הים, הוקדשה לקריאה בספר.
סיפורה המרתק והשובה של <mark>אזאר נאפיסי</mark>, דברים שלא סיפרתי, מטלטל וחושף את חייה , חיי משפחתה, יחסיה הכל כך מורכבים עם אמה.
ספר המגולל את ההיסטוריה של איראן וטהרן .
את הספר כתבה לאחר מות הוריה, שעימם היא מנהלת חשבון נוקב ואובייקטיבי, ע

ספר שפוחד לגעת.
הרקע: איראן בתקופת השה פהלווי.על כל תהפוכויותיה,רודנות וטוטליטריות של השח, מהפכת מוסדק ועליית חומייני.
הנפשות:משפחה מהמעמד הבינוני גבוה.אבא ראש העיר טהראן, האם הופכת לחברת פרלמנט ובת - הסופרת.
הספר מנסה לתאר את הארועים המשפחתיים על רקע העולם החיצוני:
-שמרנות, עם פריצת גבולות.
- מדינה ותרבות מתמערבת מול כוחות איסלמיים.
- משפחה ובגידות גברים נסלחות.וחוסר פירגון למתירנות נשית

<mark>אזאר נאפיסי</mark> חושפת את סיפור חייה.
היא מספרת על ההיסטוריה של איראן וטהרן.
יש בספר תמונות שלה, של משפחתה, ועוד...

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה, בספר הזה אני מתוודה שהיו קטעים משעממים. ציפיתי מהספר הזה לקצת יותר.

היו קטעים קשים של השלטון באזרחים. הסופרת מאוד אמיצה, ולא פחדה לחשוף הכל.

ספר לא דרמתי במיוחד, לא נסחפתי או רותקתי.
בסה"כ ספר בסדר, סביר.

<mark>אזאר נאפיסי</mark> הסופרת,מגוללת את סיפור חייה.
אזאר נולדה באירן בזמנים הטובים,הרבה לפני המהפכה האיסלמית.
הסיפור כתוב בצורה מאוד יפה.
אזאר מציגה בספר תמונות שלה ושל משפחתה,
מה שהכי מפתיע בתמונות איך שהנשים התלבשו בצורה כל כך
אליגנטית עם בגדים מאוד יפים.
כשאזאר נישלחת ללמוד בחו"ל,מתחילה המהפכה,אבא שלה
שהוא ראש העיר ממיתנגדי המהפכה,נעצר והושלך לכלא.
סיפור אישי של הסופרת אשר משאיר את הקורא במתח עד

לקרוא את
לוליטה בטהרן
החיים והספרים

ספר מרתק המספר את סיפורה של<mark>אזאר נאפיסי</mark> אינטלקטואלית אירנית היושבת היום באר"הב.זוהי סאגה משפחתית מורכבת המושפעת מהתרבות הפרסית העשירה.מדהים לקרוא ולחוש את ההזדהות שלה וידיעותיה בתרבות פרס.הסופרת מעבירה דרך סיפור חייה את סיפורה של אירן על תהפוכות המשטר ,ההקצנה הדתית,המלחמה המתמדת בין החילונים,המשכילים לבין כוהני הדת ובעיקר את אהבתה להוריה ועל הערכתה להם על שהעניקו לה ,אין היא עושה אידיאליזציה לדמותם