ביקורת ספרותית על לקרוא את לוליטה בטהרן מאת אזאר נאפיסי
ספר בסדר

---

ספר לא פשוט לקריאה.
טהרן היא לא מקום נעים ובטוח לנשים, בכלל לא.
היא גם לא מקופ עבור אנשים שיש להם חשיבה משלהם, שאוהבים ספרות ממגוון סוגים, ושרוצים לדון בה.
קבוצת נשים נפגשת פעם בשבוע למועדון קריאה סודי. הן קוראות את לוליטה, ספר מטרגר כשלעצמו, ודנות עליו ועל חייהן. תוך שהן עוברות סערות לא פשוטות.
הקבוצה מורכבת מפסיפס של העם האיראני, נשים ממשפחות שמרניות יותר ופחות, הדיאלוג שנוצר בניהן לא חף מוויכוחים, לעיתים מרים.

הספר נכתב כמעט כאוטוביוגרפיה של הכותבת, אזאר נאפיסי, ודווקא לכן האותנטיות שלו סוחפת ומעוררת סקרנות גדולה.
דילגתי על חלקים מהספר, הוא מעט כבד ולא היתה לי הסבלנות לקרוא את כולו.
סיימתי את הספר באנחות רווחה על המדינה השפויה (יחסית) שאנחנו חיים בה, ועם מחשבות על כל אותם אנשים, ובעיקר נשים, שחיים ממש עכשיו בארצות שהן לגמרי לא דמוקרטיות, גם אם לא בהגדרה, לפחות במציאות.

» ביקורות נוספות של מירי הופמן
» ביקורות נוספות על לקרוא את לוליטה בטהרן