אזאר נאפיסי

אזאר נאפיסי

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (106):
ספרים שקראתי , חייבת לקרוא , ספרים שקראתי, ספרים שקראתי :), עומדים בתור.. , ספריה, הייתי רוצה... מתישהו..., רשימה, רוצה לקרוא, ספרים שקראתי, Book List, ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב, חומדת., ספרים בנושא איסלאם נשים ואפליה, רשימה, בא לי לקרוא ואין ברשותי, ספרים שאני רוצה לקרוא, ספרים שאקח מהספריה, רוצה לקרוא, עוד ...
1.
"לקרוא את לוליטה בטהרן היה אחד מרבי המכר הגדולים בארצות הברית בשנת 2004 והמשיך לשהות בראשי רשימות רבי המכר גם ב- 2005. הוא תורגם לעשרים שפות ועורר הדים מסביב לעולם." ספרה של אזאר נפיסי, הוא שילוב של סיפור חיים, ביקורת ספרותית ומסמך חברתי נוקב ומרגש. לאחר שב- 1995 אולצה להתפטר ממשרתה כמרצה בכירה לספרות אנגלית באוניברסיטת טהרן בשל סירובה לעטות רעלה, הזמינה נפיסי שבע מתלמידותיה המצטיינות להשתתף במעין "מועדון קריאה" שהתכנס מדי שבוע בביתה לדיון ביצירות הגדולות של הספרות המערבית. מכיוון שהספרים שהקבוצה קראה הוצאו אל מחוץ לחוק על ידי משטר האיאתולה, נאלצו הנשים להיפגש בחשאי ולהבריח מתחת לגלימותיהן עותקים מצולמים של הספרים האסורים. המפגשים, שהתקיימו במשך שנתיים עד לבריחתה של נפיסי לארה"ב, אפשרו לנשים להסיר את רעלותיהן באופן מילולי ומטפורי ופיסי, ולבחון באומץ את ההשלכות החברתיות, התרבותיות, הפוליטיות והאישיות של החיים במשטר שעלו לדיון, מספקות הצצה מרתקת ? ומזעזעת ? לחיים באיראן. בסיפוריהן האישיים של שמונה הנשים שזורים דיונים ספרותיים, לעיתים מאלפים, ביצירותיהם של נבוקוב, אוסטין, ג'יימס, פיצ'רלד ואחרים, סופרים שסיפקו לקוראות השראה ליכולתן לשמור על אוטונומיה האישית שלהן כנגד כל הסיכויים, ושספריהם הפכו "חיוניים לחיינו: לא מוצרי מותרות, אלא צורך של ממש". היצירות הגדולות עודדו אותן למרוד, כל אחת בדרכה, נגד הרדיפה והדיכוי. "שם, בסלון, גילנו מחדש שאמו בני אדם חיים ונושמים: ולא משנה עד כמה מדכא נעשה המשטר ? עד כמה חשנו מאוימות ומפוחדות ? כמו ללוליטה ניסינו ליצור עבור עצמנו כיסים קטנים של חירות". בזמנים אלה של ימים גועשים וסוערים של האיסלאם נגד חופש הביטוי, נגד הליברליזם ונגד העולם והתרבות המערבית. בשעות מעטות אחרי הפיגוע הקשה שאירע בשארם על ידי אנשי אל כאידה, שביצעו פעולה רצחנית נגד התיירות בסיני בטענה, שהפיגוע היה כנגד התיירים המביאים את הפריצות, את החופש המיני, את המתירנות. ספרה של נאפיסי היא מסמך בעל ערך מאחר והוא עדות מכלי ראשון על החברה ממנה צמחה הכת הרצחנית המאיימת היום על העולם. שיחה אתה על החיים החברתיים האקדמיים ועל התפיסות בחברה האיסלמית בטהרן היא הזדמנות יחידה במינה היכולה ללמד הרבה מאד על מנהגים, על הלך מחשבה ועל התרבות הנעולה בפנינו....

2.
אזאר נאפיסי, מחברת רב-המכר לקרוא את לוליטה בטהרן, מגוללת בספרה החדש סיפור מרתק של התבגרות באיראן בצל הורים דומיננטיים ומסוכסכים על רקע המהפכה האסלאמית וימי שלטון השאה שקדמו לה. בסגנונה הייחודי, העמוק והקולח, היא רוקמת סיפור שהוא בעת ובעונה אחת אישי ואוניברסלי, יצירה המטלטלת את הקורא בכנותה ובעוצמתה. זהו סיפורם של הוריה, ראש עיריית טהרן וחברת הפרלמנט האיראני, של נישואיהם המסוכסכים ושל ילדותה המורכבת. זהו גם סיפורה של מדינה המתכנסת אל תוך עצמה, וכמעט בולעת את המחברת אל קרבה. חדירת המציאות הפוליטית לחיי המשפחה, היטשטשות הגבולות בין הפרטי לציבורי ובין המציאות לבדיה והאמונה בכוחה של הספרות לברוא מחדש חיים נסבלים יותר עוברות כחוט השני בכתיבתה של נאפיסי. דברים שלא סיפרתי הוא ספר של סודות: סודות אישיים, סודות משפחתיים וסודות פוליטיים ואידיאולוגיים. הוא מציג דיוקן מרתק של אישה, של משפחה ושל מולדת מוכת גורל, ומעמיד במרכזו את כוחה הגואל של הבחירה, המאפשרת לאדם לברוא את עצמו מחדש. "ספר כן ועמוק, יצירה שתיחרת בזיכרון." - Washington Post "ספרות שתהדהד בלבם של קוראים רבים." - Publishers Weekly "פורטרט צלול וייחודי של טראומות משפחתיות ושל החיים באיראן." - Booklist...

3.

לא יודעת ניסיתי לקרוא אך לא מושך אותי, משעמם. אולי אני טועה? צריך עוד להתקדם כדי להגיע לעניין? כי המוכרת המליצה לי עליו בחום ... המשך לקרוא
הכתיבה עצמה טובה ומצאתי את עצמי מתעניינת ברוב הפרקים שבהם סיפרה נאפיסי על עצמה באופן עלילתי יותר, אבל ריבוי הפרטים ההיסטוריים והמיתולוגי... המשך לקרוא
מהספרים שצריך לקרוא עם עט ודף בצד. ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
בליל של זכרונות ילדות משולבים באירועים פוליטים והסטוריים של איראן. הסופרת לא השכילה לספר אותם בצורה מעניינת, וגרוע מכך- הכל מבולבל, ללא שו... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
עייפתי מלקרוא ספרים על העולם הערבי/מוסלמי אבל עם המלצה כמו שלך, אני מכניסה את הספר לרשימת הקריאה שלי.... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ