ביקורת ספרותית על דברים שלא סיפרתי - פרוזה # מאת אזאר נאפיסי
ספר בסדר

---

ספר שפוחד לגעת.
הרקע: איראן בתקופת השה פהלווי.על כל תהפוכויותיה,רודנות וטוטליטריות של השח, מהפכת מוסדק ועליית חומייני.
הנפשות:משפחה מהמעמד הבינוני גבוה.אבא ראש העיר טהראן, האם הופכת לחברת פרלמנט ובת - הסופרת.
הספר מנסה לתאר את הארועים המשפחתיים על רקע העולם החיצוני:
-שמרנות, עם פריצת גבולות.
- מדינה ותרבות מתמערבת מול כוחות איסלמיים.
- משפחה ובגידות גברים נסלחות.וחוסר פירגון למתירנות נשית
- הנטיה למערב וחלק מהאכזבות, וההנאות שהוא נותן.
בקיצור יופי של חומרים.
אבל הכתיבה לא נגעה בנפשי. ראיתי את הדברים מבעד למסף שקוף, או פלסטיק דק.
חלק מהסיפורים נעצרים במקום שבו אני מבקש לשמוע יותר מה קורה ומה רגשות הילדה/ הכותבת.לדוגמה: היא כותבת כי אבא שלה מוריד אותה למרתף מפחיד במצוות אישתו( אימא שלה). וכאן הסיפור נעצר, מה קרה בעקבות זה? האם הפכה לילדה טובה? האם התחפשה בהתנהגותה? לא ברור.
היא נשלחה בגיל העשרה לאנגליה ללימודים של כמה חודשים.היא מתארת את השאלות המציקות של הנערים האנגלים, אבל, אין תיאור כיצד זה מסתדר? מה התהליך שעברה? ומה היחס שלה כיום.
והדוגמאות רבות.
פעם אחת אני מוצא הומור כאשר היא מתיחסת לתרבות האנגלית. הדבר בא לידי ביטוי בשאלה שהאם מכינה ללינדון ג'ונסון שהיה באותה תקופה סגן נשיא ארה"ב.
" באיזה בית ספר אנגלי למדת? ולאיזה בית ספר אנגלי אתה ממליץ לשלוח את בתי( הסופרת)?"
השאלה באה מההנחה כי אדם שהגיע למעלה כזו מוכרח ללמוד בבית ספר אנגלי הגון וטוב.
החלק האחרון של הספר: נישאיה הראשונים והאחרונים, מגובש יותר.
אולי אלו הזיכרונות הטריים יותר או הבגרות של אזאר נאפיסי לעמוד מול מצבים נפשיים פוגעניים. הזהות הנשית והאמת הפנימית שלה מגובשים וחזקים.
בקיצור , הספר מביא תקופה באיראן, מורכבת ורבת תהפוכות שכמה שיכתבו עליה עוד נמצא בה גוונים ובני גוונים.
היא מביאה התפתחות של משפחה במעבר מהשמרנות המוסלמית למודרנה. זאת בלי לאבד ערכים חיוביים כמו זכירת ההיסטוריה שקדמה לאיסלם.
היא מביאה התנהגות שאינה סטריאוטיפית.
ובכל זאת, קשה להגיע אל הספר והסיפור.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על דברים שלא סיפרתי - פרוזה #