“הספר הזה שמספר את סיפורה של משפחה אנגליה אחת נדמה שנמשך נצח. כמו תקוע בזמן והשעון בטעות נעצר על המאה ה - 19. ומה לא אמרו כבר על ג'יין אוסטן שאוכל לחדש, רמז - כסף וכסף וכסף[....] אז גם כשהתקדמתי עם הדפים נראה כאילו אני עומדת במקום על איזה כר דשא ענק שבמרכזו אחוזה רחבת ממדים. מר הדסון מהסדרה "אדונים ומשרתים" גוער בצוות המשרתים לנקות את האבק. הגנן מטפל בגן הוורדים, הארובה מעשנת ובדיוק מרכבה עוברת.”

“את הדוגמא הכי קרובה למר דארסי הכרתי בתיכון. היתה שם אחת שדומה לו על פי כל אמת מידה: היא היתה בת להורים עשירים, תלמידה מבריקה, מדורגת גבוה בסולם החברתי ונראית לא רע בכלל. היא היתה מסתובבת במסדרונות עם האף קרוב למשקופים, מוקפת בחבורה קבועה ומצומצמת של אנשים, ולא נהגה לשוחח עם דלת העם. כולם הניחו שהיא סנובית שחצנית ודוחה. וגם אני. אלא שאחת מחברותיי הקרובות הצליחה איכשהו להיכנס לחבורה הסגורה שלה. א”

“אני מתעוררת לבוקר אביבי בהייברי, כפר קטן באנגליה, עשרים וחמישה קילומטר מלונדון. ההכנסה שלי, שלושים אלף פאונד לשנה, ומעמדי, אצולה כפרית נינוחה, מאפשרים לי להחליט איך לבלות (או לבזבז) את היום שלי. אני יכולה לבקר את הזוג ווסטון, אומנתי לשעבר, או לטייל עם הרייט או מר נייטלי, גם ג'יין פיירפקס ומיס בייטס זקוקות לתשומת לב, במיוחד מפני שמצבן הכלכלי ירוד למדי. את הביקורים אני אקדיש לפטפוטים ורכילות, אח”

“לפני שנים, כשניסיתי לקרוא ספר של ג'יין אוסטן, הגבתי דומה מאד למה שמישהו כתב פה בביקורת "ג'יין אוסטן לא בשבילי! לעולם לא אקרא אותה!". אחרי מספר שנים התעקשתי, לשמחתי. הבנתי - אני חושבת - איך צריך לקרוא אותה: לא להתקומם על תובנותיה תוצר המאה ה - 19, לא להתווכח איתה, לתת לה לספר את הסיפור בקצב שלה גם אם נדמה לי שכבר הבנתי, זוזי הלאה. ובאמת גליתי סופרת מעניינת, שכתיבתה מקיפה את עולמה ומאפשרת לי לרגעים”

“הספר הזה שמספר את סיפורה של משפחה אנגליה אחת נדמה שנמשך נצח. כמו תקוע בזמן והשעון בטעות נעצר על המאה ה - 19. ומה לא אמרו כבר על ג'יין אוסטן שאוכל לחדש, רמז - כסף וכסף וכסף[....] אז גם כשהתקדמתי עם הדפים נראה כאילו אני עומדת במקום על איזה כר דשא ענק שבמרכזו אחוזה רחבת ממדים. מר הדסון מהסדרה "אדונים ומשרתים" גוער בצוות המשרתים לנקות את האבק. הגנן מטפל בגן הוורדים, הארובה מעשנת ובדיוק מרכבה עוברת.”

“את הדוגמא הכי קרובה למר דארסי הכרתי בתיכון. היתה שם אחת שדומה לו על פי כל אמת מידה: היא היתה בת להורים עשירים, תלמידה מבריקה, מדורגת גבוה בסולם החברתי ונראית לא רע בכלל. היא היתה מסתובבת במסדרונות עם האף קרוב למשקופים, מוקפת בחבורה קבועה ומצומצמת של אנשים, ולא נהגה לשוחח עם דלת העם. כולם הניחו שהיא סנובית שחצנית ודוחה. וגם אני. אלא שאחת מחברותיי הקרובות הצליחה איכשהו להיכנס לחבורה הסגורה שלה. א”

“אני מתעוררת לבוקר אביבי בהייברי, כפר קטן באנגליה, עשרים וחמישה קילומטר מלונדון. ההכנסה שלי, שלושים אלף פאונד לשנה, ומעמדי, אצולה כפרית נינוחה, מאפשרים לי להחליט איך לבלות (או לבזבז) את היום שלי. אני יכולה לבקר את הזוג ווסטון, אומנתי לשעבר, או לטייל עם הרייט או מר נייטלי, גם ג'יין פיירפקס ומיס בייטס זקוקות לתשומת לב, במיוחד מפני שמצבן הכלכלי ירוד למדי. את הביקורים אני אקדיש לפטפוטים ורכילות, אח”

“לפני שנים, כשניסיתי לקרוא ספר של ג'יין אוסטן, הגבתי דומה מאד למה שמישהו כתב פה בביקורת "ג'יין אוסטן לא בשבילי! לעולם לא אקרא אותה!". אחרי מספר שנים התעקשתי, לשמחתי. הבנתי - אני חושבת - איך צריך לקרוא אותה: לא להתקומם על תובנותיה תוצר המאה ה - 19, לא להתווכח איתה, לתת לה לספר את הסיפור בקצב שלה גם אם נדמה לי שכבר הבנתי, זוזי הלאה. ובאמת גליתי סופרת מעניינת, שכתיבתה מקיפה את עולמה ומאפשרת לי לרגעים”