נפילה ללא סוף

דודו שאני זוכר, הוא לא מהשיר של חיים חפר, שהסתער על מצודת כוח, ונותר מיתוס ליפי הבלורית והתואר.

דודו האחר, הוא האח של א. שנפל במלחמת ששת הימים כצנחן בירושלים. אנחנו בני כיתתו יחד עם המורה חנה, באנו לנחם את הילד מוכה היגון והאומלל, עם המטפחת ספוגת הדמעות שהייתה אחוזה בכף ידו הקפוצה והרועדת ולא ידענו איך. באוויר ריחפה תחושה של מבוכה.

<mark>חגי ליניק</mark>, בספר הביכורים שלו, כתב סיפורים ש

לפני זמן לא רב שמו של הרומן הדהד רבות מעל גלי האתר ובמוספי ספרות חשובים בשל זכייתו של המחבר בפרס ספיר לשנת 2011 על כתיבת ספר זה.
סוף סוף הגיע תורו על מדפי העמוס וכצפוי הוקסמתי כבר מן השורות הראשונות מכישרונו הענק של <mark>ליניק</mark> לפתוח בפנינו זויות ראיה חדשות בהחלט בנושאים כה טעונים -הרג ומלחמה ,מוות ושכול..
לגופו של עיניין-
מסופר על משפחה ,המתגוררת בישוב גדול במרכז הארץ :
האב-נחמיה , בנאי

מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליבליך:

....ימים אחדים לאחר זאת, נשלח אלי מהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד ספר חדש, שנקרא "דרוש לחשן" מאת <mark>חגי ליניק</mark>. העורך המכובד צרף מכתב בו המליץ בכל לב על הספר והדגיש את איכותו של הסופר, שבבורותי עד כה לא שמעתי עליו. היצצתי בכריכה האחורית, והבנתי כי זהו סיפורם של זוג הורים שכולים בישראל. אמרתי בליבי: לא עוד פעם! אני לא אקלקל את החופשה ואת הקיץ בעוד ספר כזה. אם הוא טוב,

לפני מספר חודשים, מה שנקרא בין סגר לסגר, אחי הגדול התחתן וכל המשפחה התכנסה בבית הוריי כדי לשמח חתן וכלה וללוות אותם ביום המרגש הזה משעות הבוקר המוקדמות. בן זוגי ראה את הספר מונח על השולחן בסלון ומיד "חטף".
באותו הערב כבר "חטפתי" חזרה את הספר ושמתי אותו תחת המשמר שלי. נו טוב, לפעמים יש גם יתרונות לאופי תחרותי.

אז יצא שקראתי את "מישהו נפל" ונפלתי. נפלתי למרגלות הספר המדהים והכל כך קסום הזה שהצל

באחד מספרי החמישולוגיה של סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מגיע ארתור דנט לכוכב שדיירים הם כמעט אנושיים. כלומר נראים אנושיים, מלבד מספר תכונות. אחת מאותן תכונות לא-אנושיות היא אורך קבוע לספרים, בלי קשר לאורך הנדרש לעלילה. אם העלילה לוקחת פחות מילים, הטקסט ממשיך בלי הקשר עד סיום המכסה, מה שלא מפריע לתושבי הכוכב, כיהם לא באמת רוצים משהו שזה עוד הבדל בינם לבין ארתור שכמעט כל מה שהוא עושה זה לרצות.

מה

קראתי באהבה. מכיר את הסופר. מעניין ומחבר אותי לכותב

הספר פורט על נימי הנפש באצבע רגישה ונחושה, מטלטל ומטיח באדמה.
ממחיש כיצד נקודת המבט של האדם לאורך חייו ותהליך התבגרותו,
מאפשרת לסופר מחונן המספר את אותו סיפור - להדהים כל פעם מחדש.

נחמיה ומירה מתאבלים על מות בנם הצעיר שמת בעד המולדת. אמו מסרבת לקבל את המציאות החדשה,בשבילה הבן עדיין חי. כיון שהבן מת בעודו חייל , האבל, השכול של המשפחה הופך לנחלת הרבים . נסיבות מות הבן והפולחן הסובב את האבל הופכים את הוריו לבעלי ייחוס , מעין עליה בדרגה בקרב הציבור הישראלי. הם, ההורים, שילמו את המחיר האולטימטיבי. נחמיה הוא אדם ממוצע עם הרבה אמביציה. הוא שוחר ל..... אין כמו קונספירציה טוב