ביקורת ספרותית על דרוש לחשן מאת חגי ליניק
ספר טוב

---

נחמיה ומירה מתאבלים על מות בנם הצעיר שמת בעד המולדת. אמו מסרבת לקבל את המציאות החדשה,בשבילה הבן עדיין חי. כיון שהבן מת בעודו חייל , האבל, השכול של המשפחה הופך לנחלת הרבים . נסיבות מות הבן והפולחן הסובב את האבל הופכים את הוריו לבעלי ייחוס , מעין עליה בדרגה בקרב הציבור הישראלי. הם, ההורים, שילמו את המחיר האולטימטיבי. נחמיה הוא אדם ממוצע עם הרבה אמביציה. הוא שוחר ל..... אין כמו קונספירציה טובה כדי להרגיש ענק בתוך הבדידות החונקת...״חגאי ליניק, באמצעים מאוד ״רוסיים קלאסיים״ מכניס אותנו לתוך מזימה ״גוגולית״ מתוך ספרו של גוגול ״נפשות מתות״׳ וסטלין בן בית בליבו עם כל הרטוריקה הבומבסטית. ״אצל סטאלין לא קברו את המתים׳ זרעו אותם בבטן של אמה אדמה שהנביטה את העם החדש..... באירוניה ובציניות לא חסכנית חגאי ליניק מגשר בין ההיסטוריה הישראלית והרוסית בכדי ליצור קונספירציה עסיסית ....מעין תאטרון שבו מופיעים הדמויות הישראליות בטעם רוסי. אי הנוחות שלנו כקוראים נובעת לדעתי מכך שליניק מתייחס לפולחן הסובב את האבל באירוניה עוקצנית ותוך כדי, הוא פוגע בהרבה ״פרות קדושות״ ישראליות. הגאוניות של הספר נובעת מן השימוש בסטייל של ספרות רוסית קלאסית בתוך סיפור ישראלי ומציאות ישראלית. הספר שוה כל רגע של קריאה ואכן בהחלט מצדיק את הפרס.

» ביקורות נוספות של מליסימן
» ביקורות נוספות על דרוש לחשן