מספר מוות

הספריה החדשה למנויים, 2000 [13]

חגי ליניק

יצא לאור ע"י הוצאת הספריה החדשה, בשנת 2000, מכיל 148 עמודים,


הוסף לסל
קנה חדש: ₪82.00 ₪73.80





ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
3
100% בנים
1 בנים   0 בנות
גיל ממוצע:38
753 התעניינו בספר

תקציר הספר
זוסמן, מפקדו הנערץ של יוחאי - חיל המשרת ב"שייטת" - נהרג מן האש של יוחאי באימון של הסתערות באש - חיה. ועדת החקירה מנקה את יוחאי מכל אשמה. אבל חבריו ביחידה מתרחקים ממנו כאילו היתה לו במוות יותר מיד מקרית. אחרים, בוגרי היחידה, מנסים להבין, באמפטיה, מה באמת קרה שם, לתרגם למהלכים, להבין את השנייה שלפני, למלא בתוכן את זו שאחרי. מה הסיפור? האם מותו של זוסמן היה צירוף - מקרים אומלל? יוחאי עצמו אינו מנסה לשכנע איש שלא הוא האשם. הוא אכן יצא זכאי, אבל קו בלתי - נמנע מחבר בין ההרוג להורג. הוא רוצח "טרמפיסט", "רוצח - לאחר - מעשה", ש"לא במקרה היה המוציא - לפועל". האם עשה מה שעשה כדי לנפץ את מחסום הפחד שקינן בו? האם עליו להתמודד עם איזו רצחנות שטיפח בתוכו כדי לסלק את הפחד מפני המוות? יותר מן הלחצים החיצוניים עליו, ההולכים וגוברים, שיספק "סיפור" או הסבר, עליו להתמודד עם עצמו. יוחאי כאילו מאמץ לעצמו את המוות הזר, ומתקלף מן הזהויות המגוייסות, המאולפות, שלו, האמורות לגונן עליו. הוא הופך קורבן של אימה ואיון עצמי, כמו נעדר מתוך גופו, ודומה לו שחייו שלו בסכנה. לולו, צלמת "אמנותית" מתחילה, אוספת אותו במצב של חצי - עילפון מחצר של פאב תל - אביבי. במהלך "הרומאן" שמתפתח ביניהם הוא יורד איתה לחצבה. היא מצלמת אותו בלי הרף, במסגרת פרוייקט צילומי )מופרך?(, שבו היא מפרקת את "גופו" )כדי שלא יהיה שלם מובן - מאליו( ומנסה למצוא הקשרים חדשים לחלקים הנפרדים. הירידה לחצבה היא במובן מסויים פסק זמן שיוחאי לוקח לעצמו ער שיימצא לו איזה עוגן. פרישה זמנית מכל מה שמטריד אותו, עד שיתחזק. אבל למעשה מפגיש אותו ליניק שוב - ושוב )וכאן מתגלה הרבה מכוחו של הספר( עם "חומרים" מצויינים לצורך עיבוד עקיף של חוויית ההתרסקות שהוא עובר )מאילוף דולפינים בדולפינריום, דרך הריגה - מתוך - רחמים של סוס פצוע, ועד לנסיונו של יוחאי להפוך ל"סיפור" גדול דברים שאכן קראנו עליהם בעיתונים, על מאלף דולפינים רוסי שנמצא תלוי(. הרומאן הקצר והחזק הזה של ליניק, סובב בעקבות הסיפור האבוד. הלחצים )מבפנים ומבחוץ( לחשוף איזה "מניע", איזה "סוד" בעבר, או אולי לנצל את האירוע לטובת סיפור עתידי, איזו "שליחות" )לדעת יוחאי מנסים לגייס אותו ל"שירותים החשאיים"; האם יש לסיפור הזה איזה בסיס?( - לחצים אלה אינם נושאים פרי. להשלים את ההתחלה, לנחש איזה סוף, לבנות התפתחות ולהקיף בה דמות בעלת זהות ברורה אחת - אי אפשר. בדיה כזאת של זהות ושרשרת אירועים ותהליך יש בסרט, אולי גם בתערוכת תמונות סביב נושא, אבל "סיפורו" של יוחאי הוא התקלפות הדרגתית מעצם הסיפור האחד, מאחיזת העיניים יודעת - הכל של שרשרת האירועים המדומה והדמות הפיקטיבית. אם יש צורך לדבר על איזה תהליך, בסיפור שמציג את עצם התהליך כדבר בעייתי - אפשר לומר שיוחאי מגיע למקום שבו עליו להשלים עם ההבנה ששום דבר לא יתאדה סתם כך, ושהוא יוסיף לחיות את דמויות - הרפאים שלו, שאף אחת מהן אינה ממש הוא: לא ערב לאיש, לכלום; וגם בלי דיבור מסביר. 'מספר מוות', הרומאן הראשון של ליניק )אחרי ספר הסיפורים 'מישהו נפל'(, מביא לסיפורת הישראלית קול אחר, בולט בייחודו על רקע הנוף הספרותי. הכתיבה ה"גברית" שלו, המדוייקת כמו אגרוף מדוייק לבטן, מצליחה להיות חמה, צבעונית ומלאה הומור. מ.פ.




לקט ספרים מאת חגי ליניק
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של חגי ליניק






©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ