ביקורת ספרותית על דרוש לחשן מאת חגי ליניק
ספר בסדר

---

באחד מספרי החמישולוגיה של סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מגיע ארתור דנט לכוכב שדיירים הם כמעט אנושיים. כלומר נראים אנושיים, מלבד מספר תכונות. אחת מאותן תכונות לא-אנושיות היא אורך קבוע לספרים, בלי קשר לאורך הנדרש לעלילה. אם העלילה לוקחת פחות מילים, הטקסט ממשיך בלי הקשר עד סיום המכסה, מה שלא מפריע לתושבי הכוכב, כיהם לא באמת רוצים משהו שזה עוד הבדל בינם לבין ארתור שכמעט כל מה שהוא עושה זה לרצות.

מה יש כאן בסיפור? נחמיה, חייל יהודי רוסי פוגש אחרי מלחמת העולם השנייה את נורמה, גרמניה שהיתה אחת ממאות אלפי נשים גרמניות שנאנסו במהלך הכיבוש הרוסי וסיוך המלחמה. נחמיה ונורמה עולים ארצה, היא משנה את שמה למירה, הם מתחתנים וגרים במושב כלשהו באיזור שדה התעופה בלוד, נחמיה עובד כקבלן בניה ונורמה-מירה יולדת שישה בנים. העלילה מתרחשת כעשרים שנה מאוחר יותר, אם כי הכרונולגיה המדוייקת לא ברורה, לאחר שהבן הבכור זוהר נהרג בצבא.

המשפחה מתעטפת בשתיקה, מירה מתוך אבלה הכבד והתכתבות עויינת עם בני משפחתה בגרמניה המזרחית שאינם מבינים את מגוריה ב"פלסטינה" ולא את ריבוי הילודה שלה, נחמיה מתוך חלומות גדולים על פוליטיקה מקומית ורצון להיבחר לראש המועצה המקומית, והבנים שאינם דמויות משמעותיות בסיפור, כל אחד בעולמו הוא וכולם מחתימים את הוריהם על "ויתור" ומתגייסים לשירות קרבי. העלילה נודדת בין הווה לעבר, עם סיפורים שחלקם מעניינים, וכולם כתובים בצורה יפה. הדמויות באיזור - הצלם, רופא השיניים, הספר, מתוארות בצורה מעניינת. ועל הכל מערכת הבחירות, על תככיה, הרשימות, ההסעות, השנאה לבגין, החיבה ל"על המשמר", השוחד, שימוש בתעודות מזויפות, כרזות תעמולה ושימוש מניפולטיבי בזכר הבן הנופל.

ולמה ההקדמה? כי דומה שהספר מתחיל לפני ההתחלה ומסתיים הרבה אחרי הסוף, בנקודה שהיא סתם. כראוי לזוכה פרסים שיקבל ניתוח מהלל של מנחם פרי על הכריכה בהוצאת הספרייה החדשה, ופחות כספר בעל עניין והנאה מעצם הקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על דרוש לחשן