רוצה לקרוא, קראתי?, קראתי ואהבתי, Long Story Short, על המדף בבית , קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה, פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, קְרִיאַת יַם סוּף, עברי קרא עברית, A4, MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם, קריאה עונתית , ראשון חדש לגמרי שני כחדש, = ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = , ספרים שרוצה לקרוא, ספרים שקראתי, הספרים שקראתי כבר..., ספרים שלא אהבתי, ספרים מעולים, רוצה לקרוא, רשימה, למכירה עד 20 ש'ח, ספרים שקראתי, נערמים על המדף, ספרות מקור , זוכי פרס ספיר, רוצה לקרוא, מחכים לי שאקרא, ספרות ישראלית, ספרים שקראתי, ארצה לקרוא, זוכי פרס ספיר, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא אי פעם, קראתי ואהבתי, קראתי, ספרים שקראתי, קראתי?, ספרים שקראתי, מחכה על המדף, לקנות, על גורלות החיים (בגרמניה ובכלל), ספרים שקראתי, תוצרת הארץ, פעמיים, זוכי פרס ספיר, ספרים שזכו בפרס ספיר, 2023, אודיו 2023, רחל - ספרים שאהבתי מאוד, תומחר , A8, להוציא פרוזה, במדף במונד, ספרות מקור, עוד ...

1.

דרוש לחשן מאת חגי ליניק מירה, לשעבר נורמה, היא גרמנייה לא-יהודייה. בעלה נחמיה היה חייל בצבא האדום שכבש את גרמניה במלחמת-העולם השנייה. הוא פגש את מירה באיטליה, כשהסתפחה ליהודיות ניצולות, המובלות לארץ-ישראל. שישה בנים מיהרה מירה ללדת, כמעט בלי רווח ביניהם – ילדה אותם לנחמיה? לעם היהודי? לעצמה, כדי לנסות למחוק את "המוות ההוא" שהביאה מרחובות גרמניה ודוגר בנפשה? (מאות-אלפי נשים גרמניות נאנסו על-ידי המנצחים בארבעים-ושמונה השעות הראשונות.) כך או כך, היא ממדרת את הילדים מנחמיה, או אולי הוא שמנוכר אליהם. בנם-בכורם זוהר נהרג בן תשע-עשרה, בשירותו הצבאי. מכאן ואילך הכל משתנה. ביישוב הגובל במסלולי-ההמראה של נמל-התעופה ממתינים שניהם, שנים ארוכות, גב אל גב, כל אחד לנפשו, מסוגרים בשתיקותיהם. כל אחד מהם מנסה לרמות את המוות ולהיאחז בחיים, אך בדרך המנוגדת קוטבית לזו של האחר, אולי רק לכאורה. הסיפור זורם ומתפתל בהיצמדות לזרימת תודעותיהם, שמסירתן בתנופה, בניואנסים ובמטאפורות לא-צפויים, היא מקור כוחו הסוחף של הרומאן. למרות החומרים האפלים, נפרשת לפנינו ומתוארת בעברית קדחתנית פיסת חיים מלאה חיוניות. הריאליזם הנוקב של הדמויות הראשיות מלווה בספר בססגוניות הגרוטסקית של שלל הדמויות מן היישוב. בעלילות-המשנה שלהן שבים ונארגים הנושאים של הספר באקלים של הפוגה-קומית. וגם כלבה שותקת וחכמה מלווה אותנו. 'דרוש לחשן' הוא רומאן מז'ורי, הקובע לחגי ליניק מקום בשורה הראשונה של בני דורו בסיפורת הישראלית. זוכה פרס ספיר לשנת 2011 השופטים, ובראשם יו׳׳ר ועדת השיפוט- דליה דורנר, בחרו בליניק פה אחד ונימקו : ״ספרו של חגי ליניק, המגולל את סיפורה של משפחה ישראלית, טעון בטראומה בין-דורית של שכול ואובדן, וחודר לרבדים עמוקים ומכאיבים של תודעות זוג ההורים העומד במרכזו. קולו רווי בעדינות ובחריפות, בהשתאות ובהומור, לנוכח העוצמות שמזקק כאב אנושי. מתוך סיפורם הפרטי של מירה, גיורת ופליטת מלחמה גרמנייה בעברה, ובעלה נחמיה, עסקן פוליטי, נפרש ייצוג אמיץ ומדויק של המציאות הישראלית. גם לאחר סיום הקריאה בו, הספר נותר חי בזיכרון וממשיך לייצר רגש ומחשבה״. ליניק היה בן 8 כשאחיו הבכור נהרג. הוא מספר: ״ככותב הייתי בגיל הכי טוב. גיל קלאסי להיות הלחשן בסיפור... זוהר לא היה מספיק נוכח בתוכי כדי להתאבל עליו ממש, אבל יכולתי להיות מתאבל יד שנייה, לשקף את האבל מסביב,להיות קופת החיסכון של האבל שלהם ולהשאיר אותו חי בתוכי..." ...

2.

מישהו נפל מאת חגי ליניק קובץ הסיפורים 'מישהו נפל' הוא ספר בכורה מרשים, שיש בו קול חדש, חי וחם.   סוס-הרבעה שהמספר-הנער מקבל במתנה מסרב להרביע; נערה לא-בדיוק-מוכרת מבקשת לעבור לישון בחדרו השכור של גידי, מסיבה שונה ממה שקיווה תחילה; נער מאבד את האופניים שהיו שייכים לאחיו שנפל בצבא; אביו של המספר מנסה לגלות את שם אשתו של הפועל הערבי שלו; צור מגלה שיש לו סבתא לא יהודיה בגרמניה המזרחית; ועוד. שם הגיבור, וגם פרטים מזהים אחרים, שונים מסיפור לסיפור, ובכל זאת, פרטים שונים יוצרים זיקה בין הסיפורים.   חוויית-היסוד האוטוביוגרפית בסיפור "מישהו נפל", של ילד בן 8 שאחיו נפל בצבא, "נכתבת" מחדש, בגילים שונים, וניתן לראות את כל סיפורי הספר כמעגלים הולכים ומתרחבים סביבה, תוך הזדהות והתנגדות.  ...

3.

מספר מוות מאת חגי ליניק זוסמן, מפקדו הנערץ של יוחאי - חיל המשרת ב"שייטת" - נהרג מן האש של יוחאי באימון של הסתערות באש - חיה. ועדת החקירה מנקה את יוחאי מכל אשמה. אבל חבריו ביחידה מתרחקים ממנו כאילו היתה לו במוות יותר מיד מקרית. אחרים, בוגרי היחידה, מנסים להבין, באמפטיה, מה באמת קרה שם, לתרגם למהלכים, להבין את השנייה שלפני, למלא בתוכן את זו שאחרי. מה הסיפור? האם מותו של זוסמן היה צירוף - מקרים אומלל? יוחאי עצמו אינו מנסה לשכנע איש שלא הוא האשם. הוא אכן יצא זכאי, אבל קו בלתי - נמנע מחבר בין ההרוג להורג. הוא רוצח "טרמפיסט", "רוצח - לאחר - מעשה", ש"לא במקרה היה המוציא - לפועל". האם עשה מה שעשה כדי לנפץ את מחסום הפחד שקינן בו? האם עליו להתמודד עם איזו רצחנות שטיפח בתוכו כדי לסלק את הפחד מפני המוות? יותר מן הלחצים החיצוניים עליו, ההולכים וגוברים, שיספק "סיפור" או הסבר, עליו להתמודד עם עצמו. יוחאי כאילו מאמץ לעצמו את המוות הזר, ומתקלף מן הזהויות המגוייסות, המאולפות, שלו, האמורות לגונן עליו. הוא הופך קורבן של אימה ואיון עצמי, כמו נעדר מתוך גופו, ודומה לו שחייו שלו בסכנה. לולו, צלמת "אמנותית" מתחילה, אוספת אותו במצב של חצי - עילפון מחצר של פאב תל - אביבי. במהלך "הרומאן" שמתפתח ביניהם הוא יורד איתה לחצבה. היא מצלמת אותו בלי הרף, במסגרת פרוייקט צילומי )מופרך?(, שבו היא מפרקת את "גופו" )כדי שלא יהיה שלם מובן - מאליו( ומנסה למצוא הקשרים חדשים לחלקים הנפרדים. הירידה לחצבה היא במובן מסויים פסק זמן שיוחאי לוקח לעצמו ער שיימצא לו איזה עוגן. פרישה זמנית מכל מה שמטריד אותו, עד שיתחזק. אבל למעשה מפגיש אותו ליניק שוב - ושוב )וכאן מתגלה הרבה מכוחו של הספר( עם "חומרים" מצויינים לצורך עיבוד עקיף של חוויית ההתרסקות שהוא עובר )מאילוף דולפינים בדולפינריום, דרך הריגה - מתוך - רחמים של סוס פצוע, ועד לנסיונו של יוחאי להפוך ל"סיפור" גדול דברים שאכן קראנו עליהם בעיתונים, על מאלף דולפינים רוסי שנמצא תלוי(. הרומאן הקצר והחזק הזה של ליניק, סובב בעקבות הסיפור האבוד. הלחצים )מבפנים ומבחוץ( לחשוף איזה "מניע", איזה "סוד" בעבר, או אולי לנצל את האירוע לטובת סיפור עתידי, איזו "שליחות" )לדעת יוחאי מנסים לגייס אותו ל"שירותים החשאיים"; האם יש לסיפור הזה איזה בסיס?( - לחצים אלה אינם נושאים פרי. להשלים את ההתחלה, לנחש איזה סוף, לבנות התפתחות ולהקיף בה דמות בעלת זהות ברורה אחת - אי אפשר. בדיה כזאת של זהות ושרשרת אירועים ותהליך יש בסרט, אולי גם בתערוכת תמונות סביב נושא, אבל "סיפורו" של יוחאי הוא התקלפות הדרגתית מעצם הסיפור האחד, מאחיזת העיניים יודעת - הכל של שרשרת האירועים המדומה והדמות הפיקטיבית. אם יש צורך לדבר על איזה תהליך, בסיפור שמציג את עצם התהליך כדבר בעייתי - אפשר לומר שיוחאי מגיע למקום שבו עליו להשלים עם ההבנה ששום דבר לא יתאדה סתם כך, ושהוא יוסיף לחיות את דמויות - הרפאים שלו, שאף אחת מהן אינה ממש הוא: לא ערב לאיש, לכלום; וגם בלי דיבור מסביר. 'מספר מוות', הרומאן הראשון של ליניק )אחרי ספר הסיפורים 'מישהו נפל'(, מביא לסיפורת הישראלית קול אחר, בולט בייחודו על רקע הנוף הספרותי. הכתיבה ה"גברית" שלו, המדוייקת כמו אגרוף מדוייק לבטן, מצליחה להיות חמה, צבעונית ומלאה הומור. מ.פ....

4.

המחסל מאת חגי ליניק "עד שלא הרגת, אינך יכול לדעת מי אתה באמת": גיבור הרומאן 'המחסל', ספרו הרביעי של חגי ליניק, חתן פרס ספיר לספרות לשנת 2011, הוא צלף רב-אמן, מחסל בשירותם של "ההם". שבעה חיסולים מוצלחים נרשמים על שמו במהלך עשר שנים, עד שמתעורר בו ספק, ההצלחה "המקצועית" מתחילה להיראות לו כישלון צורב במישור האישי. מי השתמש במי – "ההם" בו או הוא בהם? בזרם תודעה קדחתני, במחשבות סחור-סחור סביב תקופות חייו, במאמצים של הזיכרון המתעתע, הוא מוליך חקירה עצמית טורדנית כדי להבין סוף-סוף מיהו באמת ומה היתה נקודת ההתחלה שלו. ההריגה נפרטת אצלו בקלות לאטומים של פעולה וחוויה, למן הרטט בשקע הכתף, דרך הצליפה, ועד לתחושת ההתעלות הממהרת להתפוגג ולרִיק שבעקבותיה – אך הוא כושל בהבנה לָמה לחץ על ההדק, מהי המוטיבציה הרדומה שמצאה פורקן במשימה הכביכול-לאומית. המוות היה טמון בו וחיפש מוצא, גרם לו להסיט רגשות, שנעשו אצלו כלואים ועמומים. עולמו שואב צבע וחיוניות בעיקר מהדמויות שהוציא מן העולם ומכל השנים ליד האשה שהביאה אותו לעולם. מה הקשר בין זו לאלה? קשה להיות הסוד של מישהו אחר, מישהו המנסה לשלוט בנפשך. המתח שלו עם שולחיו הולך וגובר. בהיעדר דיבור מסביר באה פליטת פה בפאב השכונתי. מלה-וחצי, שחושפות מידע חסוי, מזריקות דרמה לחייו. ההתפרקות הזאת ממטען הבדידות שלו, מן הסוד הנעוץ בבשר, מעניקה כיוון לחייו: עליו לרקום תוכנית שתגן עליו מפני ההשלכות של פליטת הפה, להערים על "ההם", שלעולם אינם סולחים, או לפייס אותם. הרומאן הסוחף ועז הביטוי של חגי ליניק מעצב דמות ייחודית המאירה מזווית מפתיעה את המפגש של החיים עם המוות, מפגש שעמד גם במרכז 'מישהו נפל' (1996), 'מִספר מוות' (2000), ו'דרוש לחשן' (2011). בכל אלה ממונפת חוויית מוות לשאלות של זהות עצמית ואחריות, ולאופנים של היאחזות נואשת בחיים....

5.

דבר הדומה לצלצול פעמון מאת חגי ליניק

6.

מפליגים מאת חגי ליניק ארבעה־עשר פרקי הספר, שדמויותיהם משותפות, הם זרימה זיגזגית של טקסט כביכול־אוטוביוגרפי. אפשר גם לקרוא רבים מהם כסיפורים נפרדים מהנים ומצוינים, נוגעים־ללב, אך המכלול הביוגרפי ממנף אותם אל עיקר המפציע מן היחסים ביניהם. ליניק חוזר ומתגלה בספר הזה ככותב ייחודי ועוצמתי. המספר המתעד, בן־דמותו של ליניק, הוא הצעיר בין שישה אחים, שהבכור בהם נהרג בתאונת אימונים בצבא. הזיכרונות שלו, הדלק של הספר, הם מצבור רוחש חיים, משתנה כל העת. בפּירוּאֶטים אסוציאטיביים בין זמנים מערבל הספר סצנות של ילדות; התרחשויות בצל האח שנהרג; שתיקותיה של האם, שמעולם לא תפסה את בנה כמת מוחלט ומסתגרת דוּמם בחיים אלטרנטיביים אתו; ולעומת אלה – סצנות מלאות חיוניות של האב, קבלן בניין, ראש מועצה ומפ"מניק נלהב נאמן לסטלין; המציאות הגרוטסקית של קבוצת הכדורגל הפועל יהוד; האתגרים הלא־ייאמנו באימונים של הקומנדו הימי שהמספר שירת בו, ועוד. כמו האם שבנה ההרוג צועד מולה במצעד צה"ל בירושלים, אם שגזרה את בניה האחרים מתוך תצלומי הילדות שלהם והדביקה אותם על פוסטר בחשכתו של יער עבות אירופי מילדותה, כך גם ליניק גוזר את דמויותיו ממסגרתן ההרגלית ומעביר אותן למסגרת בדויה או הזויה. אבל כמו במשחק בין הפועל יהוד להפועל דימונה, שלא ברור אם הוא באמת מכור, או כמו בגבולות המתמוססים בין האב הקבלן לפועל הערבי שלו, שניים המקיימים כל שנה בחברת נשותיהם שבוע נופש שבו נשמר ביניהם שוויון סוציאליסטי – הגבולות בין ממשות לבדיה נזילים.  חגי ליניק הוא חתן פרס ספיר לשנת 2011. זה ספרו החמישי....