מישהו נפל

חגי ליניק



ספר מעולה דירוג של ארבעה כוכבים וחצי
4.5
100% בנות
0 בנים   2 בנות
גיל ממוצע:34
819 התעניינו בספר

תקציר הספר
'מישהו נפל' הוא ספר בכורה מרשים, שיש בו קול חדש, חי וחם. על אף הסגנון ה"רזה", והגיבורים המנוכרים של תלק מן הסיפורים, בולטים בו דווקא התום האנושי, החדווה, הצבעוניות העצורה. מצד אחד, הסיפורים שונים ומגוונים. סוס - הרבעה שהמספר הנער מקבל במתנה מסרב להרביע, ומסתבר שאולי אילפו אותו "לגמור בחוץ"; נערה לא - בדיוק - מוכרת מבקשת לעבור לישון בחדרו השכור של גידי, מסיבה שונה ממה שקיווה תחילה; נער מאבד את האופניים שהיו שייכים לאחיו שנפל בצבא, והאומנם הוא באמת מאבד אותם ? חברתו של דורי השתנתה, האם באמת יצאה מדעתה ? אביו של המספר מנסה לגלות את שם אשתו של הפועל הערבי שלו; צור מגלה שיש לו סבתא לא יהודיה בגרמניה המזרחית; וכו'. שם הגיבור, וגם פרטים מזהים אחרים, שונים מסיפור לסיפור, ובכל זאת, נותרו פרטים חוזרים, המעודדים לקשר בין הסיפורים. בסיפור "מישהו נפל" יש לילד בן ה8 - אח שנפל בצבא, ושכמעט אינו מוכר לו, "אתה לא גר אצלי באמת, אני ממציא אותך." חוויית - היסוד הזאת "נכתבת" מחדש, בגילים שונים, וניתן לראות את כל סיפורי הספר כמעגלים הולכים ומתרחבים סביבה, תוך הזדהות והתנגדות. בכל סיפורי הספר צעירים בני גילים שונים מתמודדים עם שאלות של זהותם ואחריותם, ומנסים לגונן על איזו עצמיות, שמשהו יהיה רק שלהם, שעה שהם עומדים מול חוויית "היעדר", אובדן, או איזה חור שחור, לא מובן, משיים. באורח ישיר, או בתחפושת, או בהסטה, כרוכה אצלם שאלת הזהות העצמית בהתנדנדות בין הצלת חיים לבין סירוב לחיים, להולדה, להתבגרות, לתפקיד הגברי; לעיתים הם כמו מרעיבים את עצמם מבפנים, מאמצים לעצמם "מוות" זר, שמים תמרור "עצור" מול מישאלה, וכמו מכסים את הראש בכרית, לגונן על עצמם מפני החיים. מוות סימלי, הפלה, או הריון שאולי הוא מדומה, חוזרים בספר. באורח ישיר קשורים לכך סיפורי השירות הצבאי, שבהם הגיבור מוענש להיות "מת" )"הרגשה טובה לשכב על אלונקה..."(, או כמעט קופא עם חבריו כשהם שוהים לילה שלם בבריכת מים קפואים )"רציתי להישאר, והאור יעלה, וכולם יבואו ויסתכלו עלינו ברחמים גדולים"(. אבל ליניק הוא אמן העיבוד העקיף וההסטה של הנושא שלו. המאבק האלים בין סוס ההרבעה הסרבן לבין האב המסרס, מתערבב עם חיזוריו הבלומים של הנער אחרי נועה; חששו של הפועל הערבי שאביו של המספר יקרא לו פטמה מובא מנקודת - ראותו של הילד ה"נשי", הקרוב אל אמו, בניגוד לאחיו; וכשהאלונקה, עם גופתו של האב שנפטר, עוברת את הדלת רק כשנושאיה מחליפים מעלה - מטה "כמו בנדנדה", זה גם משום שהתחלפו התפקידים, האב חסר - אונים בסוף, והבן הוא שאמור להעביר לו "חשמל שיחזק אותו": המוות הישיר היחיד בספר "מאכזב" בסתמיות שלו, בלי מאבק גדול, בלי להעביר כלום. שאלת הזהות פתוחה בסוף, סובבת בעיקר סביב תחושת הניכור, סביב ההתקשרות המנותקת; ממילא הזהות היא בדיה, ולכן אפשרית יותר מאחת, אפשר להיות "סוכן כפול": "אני מתחיל לחיות... אני נמצא בנקודת התתלה טובה. בכל בית - קברות יש לי מקום מובטח." חגי ליניק, בן 37, למד מוסיקה בארה"ב, עוסק במוסיקה קלה ובג'אז. מ.פ.







©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ