ביקורת ספרותית על למעלה שקט מאת חרברנד באקר
ספר מעולה

---

ימי שלישי היו האהובים עלי ביותר כשגרתי בליידן, הולנד.
בין התעלות והגשרים העתיקים התקיים שוק ססגוני וריחני כמיטב המסורת ההולנדית: מבחר של גבינות, זיתים, לחמים וירקות בצד אחד ומעברה השני של הגדה – ביגוד, הנעלה, ספרים ישנים וגלויות בשחור לבן מלפני המלחמה.
ריתקו אותי בעיקר הספרים, הבולים והשמונצס שמכרו ישישים שבעבר אולי השתתפו במלחמות וידעו לספר דבר מה או שניים על חיי התושבים בימי מצור וגירעון אך יותר מכל אלו, נהגתי לעקוב אחר בסטה שאותה ניהלו אב ובנו והיו דייגים אשר מכרו מרכולתם.
האב היה כנפיל: גבוה מאוד ורחב זרועות בחולצה משובצת מפלנל שיערו לבן לגמרי, גבותיו עבותות ועיניו נחושות בצבע ים רושף שבו סוכת מציל ודגל שחור קבוע בה תדיר.
ידו אחזה בסכין חד ששיסף בקלות בטנות דגים וראשים בעלי הבעה המומה, דגית ואצבעותיו היו משומנות ועבות ללא שריטות, חתכים או צלקות.
בנו נראה היה כמו פוסידון בצעירותו: שיער גלי בצבעי מלח פלפל, אף נשרי, לחיים חטובות ואישונים מוכתמים בכחול וירוק כמו אוקיינוס שהזדהם מאניה דולפת. הם היו מעוררי השתאות ועבדו בסנכרון מושלם: האב ביתר והבן ארז ראשית בנייר לבן ואת המארז לתוך שקית שקופה.
הייתי מסיימת את לימודי ושמה פעמי אל השוק היישר לדוכן שלהם: סוקרת אותם מהצד בהערצה ממש, חוששת מהאב ומריירת על הבן עד שיום אחד שמעתי קריאה לכיווני: קוֹם הִיר, יֶיְ! בהלתי הייתה גדולה בעיקר משום שידעתי כי דיבור ישיר שכזה מופנה בדרך כלל למפירי חוק או לבטלנים.
ניגשתי אל האב בחשש וזה הביט בי בפנים קפוצות ואמר: דּוּ יֶה מוֹנְט אֹפֶּן – פתחי את פיך. למה התכוון? האם רצה שאומר דבר מה? פתחתי את פי ובמוחי מערבולת של מילים בהולנדית: איך אומרים סליחה, אני מצטערת, לא התכוונתי לחטט. עוד אני מהרהרת, בָּצַע ההולנדי נתח קטן מדג ההרינג הטרי שעליו עבד והכניסו לפי. עצמתי את עיני ומצצתי את הבשר הרך עד שנימוח לגרוני כשפקחתי אותן הביט בי הדייג ולראשונה מזה חודשים: חייך.
לקח לי זמן להבין את פשרו של העם המצולק הזה שכל רבביו מוסתרים ואין אפשרות לראותם בעין עצלה כשלי.
הם אלופים בלהיות קשוחים, אטומים וחסרי רגשות ומקפידים לשמור על אותה הבעה לזרים, תיירים ואף קרובי משפחה.
לא מספיקה ויזת שהייה ולימוד השפה על מנת להבינם – צריך אומץ רב לצלול בימה הקפואה של אישוניהם ללא ביגוד נכון או וזלין המבודד את הגוף מהקרה.
אך כל כך משתלם להכירם: אין טובים מהם בתיאורי טבע ומזג האוויר, בכאבי לב עזים שמעולם לא מוצאים דרכם החוצה.
״למעלה שקט״ הינו דוגמא מצוינת לאופיים הבלתי מתגמש, הפִּלְדִי של בני השפלה.
אב ובנו גרים יחד במעין חווה בלבה הירוק של הולנד.
האב מתגורר בקומה השנייה לאחר שהבן החליט להעבירו מטעמים המתגלים לנו בהמשך העלילה. יחסיהם מורכבים. הבן חושב שהאב העדיף תמיד את אחיו התאום. הוא חש ככבשה השחורה של המשפחה ומתנהג בהתאם.
האם גישתו נכונה? האם תחושותיו מוכחות? הדמויות אינן מתמסרות בנקל ונותנות לקורא להבין בעצמו את מהלך העניינים.
ישנה עצבות נעימה לאורך כל הספר, תחושת כאב עמומה אבל כזאת שניתן ורצוי להתמסר לה; השקט הינו ההפוגה שלפני הסערה וכשכבר נמצאים בתוכה, השד אינו נורא כל כך וגם עליו ניתן להתגבר.
ההולנדים נוהגים לומר ש-אהבה זה לא הכל אך ללא אהבה, ה-הכל הופך ללא כלום.
ועל זה בדיוק הספר הזה: על קצה הקרחון; השפיץ שמראה שביב זוהר של חיבה ועל המסה שמתחתיו שאותו אנו אט אט מגלים.
ספר ייחודי, נפלא וכל כך כל כך הולנדי עד שבא לי לחזור לשם!

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על למעלה שקט