"פרופסור מאוריסיו פוסקיניה היה המורה המועדף על התלמידים, משום שלא היה זורק בהם מרה. הוא ידע כי תשוקתם של בני עשירים לקנות דעת אינה דומה לתשוקת בני העניים, שמהם תצא תורה, ושמאלו היתה דוחה, וימינו מקרבת. הוא שיחק בהפסקות כדורגל עם תלמידיו בני השבע עשרה, התווכח איתם על מצב הקבוצות בליגה, על תפיסת המשחק של מאמן הנבחרת הלאומית סבטיו לזרוני ועל ההרכב הראוי לקראת המונדיאל בקיץ הקרב ובא. בתמורה הם לא הפרי

המטבחון של המשרד לא היה מטבחון כדרכם של מטבחוני משרד. הוא היה חדר גדול, רחב ידיים ומזמין, במרכזו שולחן גדול וכיסאות ובצד גם מתקני מטבח שהיה בהם שיימוש מרובה. נכנסתי כדי להכין לי קפה, והפרעתי לחבורה שישבה שם ושוחחה בעניין רב ובעליזות.
"הי, את," פנה אלי אחד מהם, "קוראים לך נצחיה, נכון?" הוא אמר את השם במלעיל ובחי"ת גרונית.
"כן" עניתי החיים לימדו אותי שאין טעם לטרוח לתקן את ההיגוי למלרע האהוב על א

במלה אחת: נפלא !
התמוגגתי מכל עמוד בספר - מן השפה הגבוהה המלאה ציטוטים מן המקורות.
כדאי לקרוא על דמותו של הסופר, דמות בעל פנים רבות, עיסוקים ופעילויות, כדי להבין יותר את מקורות שפתו ואת ידיעתו המופלאה בכל המקורות היהודיים והישראליים.
לאחר שהתעמקתי בתולדות חייו, חשתי כי הספר הוא מעין סיפור תולדות חייו, מעלייתו לארץ בימי ילדותו ועד חייו תחת "שמים זרים" - בארצות תבל השונות.
ילידי מרוקו ובני העד

הספר עורר ביקורת ועניין במשתתפי החוג. הביקורת על עומס. בחינת תפסת מרובה לא תפסת.!! סיפור העלילה קרוב לאוטוביוגרפיה של המחבר והאינפורמציה העודפת הביאה לחוסר אחידות והקשה על ההנאה מהקריאה. עד כאן הביקורת, אךהסכמנו שהשפה העשירה ורבדי העומק של היספור היו מרתקים.
עלילת הספר מספרת את סיפורו של מאוריסיו שיצא מהארץ לסאו פאולו בברזיל ופוגש את שלושת חבריו שנקשר אליהם לאורך כל הספר. העלילה נפתחת ומסתימת במ

ספר מיוחד על עולים ממרוקו, הרי האטלס, בתקופה שבין שנות החמישים ועד אחרי לחמת יום כיפור בשכונה בבית שמש.
האוכלוסייה מגוונת: הרב ירמיהו גולדשמידט שמסתובב דווקא בשכונה זאת, מסתובב כבר סמכא, אבל פוסק ממזרות על ילד והכרזה כזונה על אמו. העונש שלו שבתו תתחתן עם ה"ממזר" ותהרה דור חדש של ספק סטטוס. מחוסר מנין מסדר אותו "רב" אבנים ומשביע אותם כי הם המניין שלו. בהופעה של פייטן חשוב ומוכר, או במשחק כדורגל בי