“המטבחון של המשרד לא היה מטבחון כדרכם של מטבחוני משרד. הוא היה חדר גדול, רחב ידיים ומזמין, במרכזו שולחן גדול וכיסאות ובצד גם מתקני מטבח שהיה בהם שיימוש מרובה. נכנסתי כדי להכין לי קפה, והפרעתי לחבורה שישבה שם ושוחחה בעניין רב ובעליזות.
"הי, את," פנה אלי אחד מהם, "קוראים לך נצחיה, נכון?" הוא אמר את השם במלעיל ובחי"ת גרונית.
"כן" עניתי החיים לימדו אותי שאין טעם לטרוח לתקן את ההיגוי למלרע האהוב על א”