כשקוראים ספר סיפורת שנכתב על ידי עיתונאי, הגיוני להניח מראש שהספר יהיה כתוב היטב, ברור, ויהיה גם מעודכן ועכשווי.
כזה הוא הספר שלפנינו.
העיתונאי <mark>אריאל הורוביץ</mark>, מוכשר ואינטליגנטי, כתב סיפור על נושא שבו הוא מתמצא היטב - העולם הרוחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הפנימית הדתית-לאומית, וכל המאפיינים הסוציולוגיים האופייניים לטיפוסים שמאכלסים אותה.
התוצאה? מהנה, קולחת, משעשעת מדי פעם, אבל - וזו נקודה חשוב

מבט לכמה עולמות שהיו זרים לי: עתונות, חיי חברה במגזר הדתי-לאומי-מתנחל, והמאחורי-הקלעים במפלגה פוליטית.

במרכז, שלושה דורות של משפחת לאופר. הסבא מנחם: עסקן וותיק של מעין מפד"ל, הגיע רחוק — מנכ"ל משרד החינוך, יושב ראש המפלגה — אבל לא רחוק עד כמה שרצה. הבן יואב אף הוא מוצלח — עורך (אבל לא עורך ראשי אלא מספר 2) של עיתון דתי-לאומי — וכמו אביו שואף ליותר. והנכד איתן, שבניגוד לאביו וסבו אפשר לומר על

בספר הביכורים שלו, "סיבוב ההופעות של הגולם מפראג", <mark>אריאל הורוביץ</mark> מציב לעצמו אתגר – טיפול ביחסי חילונים-דתיים, והנגשת האתגרים העומדים בפני להקות רוק, בעת ובעונה אחת. וכל זאת תחת כותר המבליט את הפן המוסיקלי הקרוב לליבו של הסופר, המוסיקאי, הורוביץ. וכך אנו למדים על מערכת יחסים לא שגרתית ולא פשוטה בין כפיר, צעיר תל אביבי חילוני, ונירית, נערה דתלש"ית שגדלה בתקוע והגיעה אל העיר הגדולה בשאיפה להיות אחות

אז מה זו בעצם ספרות צללים?
כדי לענות על השאלה הזו, שהיא מעט יומרנית (מעט...) כנראה יהיה נכון יותר להתחיל בשאלה:
מה זה בכלל ספר?!

חיפשתי ולא מצאתי קהילה שיותר מתאימה להחליט מהו ספר מאשר קהילת סימניה...
קהילה מרובת מחלוקות אך גם אנשים מקסימים שכבר שנים דנים בשאלה הנ"ל.
רק כאן הכרתי את המושג: "ספר אמיתי"

לא, רגע, אדייק זאת:
"זה לא ספר אמיתי". בדגש על הלא.
קהילת סימניה מבחינתי משקפת לא ר